רע"פ 1468/07 שמעון דרי נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בבית-המשפט לתעבורה בירושלים, על-יסוד הודאתו, בנהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח, בלימת פתע ואי ציות להוראות שוטר. היה זה לאחר שבתאריך 22.6.06, בשעה שנהג ברכבו, סרב המבקש להוראת שוטר לעצור, החל להימלט ובמהלך בריחתו בלם לפתע וגרם לרכב המשטרה שדלק אחריו להתנגש בו. כשנתפס המבקש התברר כי הוא נהג בלא רישיון וביטוח, ולאחר שהועמד לבדיקת-נשיפה התגלה בדמו ריכוז אלכוהול גבוה מן המותר. בעקבות הרשעתו נגזרו לו 18 חודשי מאסר, 7 חודשים מאסר על-תנאי, הוא נפסל מלקבל רישיון נהיגה במשך שנתיים והושת עליו קנס בסך 4,000 ש"ח.

2.

את השגותיו כנגד העונש הביא המבקש בפני בית-המשפט המחוזי בירושלים, ועיקרן היה בכך כי בטרם גזרה את דינו, היה על הערכאה הראשונה לבקש תסקיר של שירות המבחן, וכי לא ניתן למבקש למצות את פרשת הגנתו. הערעור נדחה, לאחר שנקבע כי נסיבותיו האישיות של המבקש, קשות ככל שיהיו, אינן שקולות כנגד חומרתם היתרה של המעשים בהם הורשע.

3.

כעת עותר המבקש להרשות לו ערעור שני, והפעם – נוסף על טענתו בענין נסיבותיו האישיות, הוא תולה את יהבו בטענה כי בית-משפט השלום חרג מסמכותו בהטילו עליו עונש החורג ממידת הענישה הקבועה בחוק. הטענה היא, כי תקרת העונש בעבירה החמורה ביותר המיוחסת למבקש אינה עולה על 24 חודשים, שעה שנגזרו לו בסך הכל 25 חודשי מאסר. ואם במספר עונשים עסקינן, כל אחת מן העבירות ועונש נפרד בצדה, הרי משלא נקבע בגזר הדין כי עונשים אלה ירוצו במצטבר, עליהם, לפי סעיף 45(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לחפוף זה את זה, לאמור – כולם יחד מוגבלים לתקרת 24 החודשים האמורה.

4.

דין הבקשה להידחות. באשר לראשה האחד, ברי כי העלאתן החוזרת של טענות פרטניות בדבר נסיבותיו האישיות של המבקש אינה מקימה עילה להרשות ערעור שני, אשר תנאי מוקדם לעריכתו הוא קיומה של שאלה כללית החורגת מעובדותיו של המקרה הפרטני

(ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123). באשר לראשה השני של הבקשה נדמה, כי נתבלבלו לו, למבקש, היוצרות. בית-המשפט לתעבורה לא גזר לו מספר עונשים שונים , ענין בו עוסק סעיף 45(א) הנ"ל, כי אם עונש יחיד וכולל , אשר לגביו יפים דברים שכתבה השופטת ד' ביניש בפרשה אחרת:

"עונש מאסר כולל, כשמו כן הוא. אין הוא ניתן לחלוקה נפרדת על-פי כל אחת מהעבירות בהן הורשע הנאשם. התקרה של עונש כולל נקבעת על פי

צירוף כל תקופות העונש המירבי שנקבע לכל אחת מהעבירות שבביצוען הורשע הנאשם. עד לגובה התקרה האמורה, מוסמך בית-המשפט לגזור עונש מאסר כולל, ורשאי הוא להורות כי חלקו או כולו יהיה על-תנאי" (רע"פ 5798/00 ריזי נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(3) 1, 12. ההדגשות הוספו).

אמור אפוא, כי עונש המאסר הכולל שנגזר למבקש, לרבות זה שעל-תנאי, מצוי גם מצוי בגדרה של תקרת הענישה האפשרית במקרה דנן. זו מתקבלת מצירוף תקופות המאסר המרביות שניתן להטיל בגין כל אחת מהעבירות בנפרד, והיא ארוכה על-כן במידה ניכרת מן העונש שנגזר. בהטילו עונש זה לא חרג בית-המשפט לתעבורה כלל ועיקר מגבולות סמכותו.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.