פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"פ 97 /
1468
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המ
בקש
:
שתיווי בן גמעאן אלכמלאת
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על גזר דינו של בית המשפט
המחוזי
בת"א-יפו מיום 26.1.97 בע"פ 1496/96
וע"פ
1537/96 שניתנו על ידי כבוד השופטים:
א'
אבן-ארי, ד' בר-אופיר, ה' אחיטוב.
בשם
המ
בקש:
עו"ד מירה מרק
בשם
המשיב
ה:
עו"ד משה שילה
החלטה
1.מר שתיווי בן גמעאן אלכמלאת (להלן - המבקש) הורשע בבית המשפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירות של מעשה מגונה ותקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיפים 348 ו- 380 לחוק העונשין, התשל"ז1977- בהתאמה (ת.פ. 7462/94). הוטלו עליו ארבעה חודשי מאסר בפועל (בניכוי תקופת מעצרו) ומאסר על תנאי. כן, הוטל עליו תשלום פיצוי למתלוננת. המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי על קולת העונש. המבקש ערער על חומרתו (ע"פ 1496/96, ע"פ 1537/96). בית המשפט הטיל על המבקש מאסר בפועל לתקופה של 18 חודש (בניכוי תקופת מעצרו ומאסרו), ו- 18 חודשי מאסר נוספים על תנאי. תשלום הפיצויים נותר בעינו. מכאן בקשת רשות ערעור זו.
2.עיקרה של בקשת רשות ערעור זו בטענה כי לאור נסיבותיו האישיות הקשות של המבקש היה מקום להקל בעונשו וליתן עונש מאסר על תנאי בלבד. לחלופין, היה מקום לשלחו לרצות עונשו בעבודות שירות.
3.דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. "ערכאת ערעור שניה אינה דנה בעניין מידת העונש... ובוודאי לא אחרי החמרה בעונש בערכאת הערעור הראשונה" (רע"פ 2975/94 זנזורי נ' מדינת ישראל , תקדין 94(3) 766).
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ג' ניסן התשנ"ז (10.4.97).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97014680.
A02
/דז/