רע"פ 1479/00 מוטיי גרבלי נ. מדינת ישראל

בית המשפט המחוזי קיבל ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום וקבע כי שני הנאשמים שהיו בפניו, אחד מהם הוא המבקש שבפנינו, אשמים בעבירה של גרימת מות ברשלנות, בתאונה בה מצא את מותו ילד כבן 7 שנים, כאשר צינורות שנערמו על המדרכה התמוטטו ומחצוהו תחתם.

המבקש היה אותה עת ראש צוות במחלקת המים בעירית טבריה. עירית טבריה הזמינה צינורות אלה שהיו ארוכים וכבדים ביותר ונועדו להחלפת צנרת המים ברחוב. בית המשפט המחוזי סבר, כי המבקש אשם ברשלנות וכי בית משפט השלום ששחררו מאחריות, שגה בקביעותיו ובמסקנותיו.

המבקש טוען כי יש להיענות לבקשתו באשר זו מעלה "שאלות משפטיות נכבדות באשר לאחריותו של עובד עיריה...". על אף הניסיון לעטות על הנושא המובא לדיון, מעטה של סוגיה בעלת חשיבות כללית, אין הדבר כך. שאלת האחריות בנזיקין של עובדי רשות מקומית נדונה והוכרעה לא אחת בפסיקה עניפה של בית משפט זה. המבחנים לבדיקת קיומה של אחריות בנזיקין שורטטו ונתחמו במישור העיוני ואין צורך לקבוע הלכה או לחדש הלכה בעניין זה ובודאי לא בנסיבות העניין שלפנינו. יישום ההלכה היא מלאכתן של הערכאות הקודמות ואינו נושא לדיון בערכאה שלישית. יישום זה נעשה בכל מקרה על פי נסיבותיו. בית המשפט המחוזי סבר שקביעותיו ומסקנותיו של בית משפט השלום אינן מעוגנות בחומר הראיות. לפיכך, ניתח בית המשפט את חומר הראיות, הסיק את המסקנות הנובעות מהן ויישם עליהן את הדין. העובדה ששתי הערכאות לא הגיעו לאותה תוצאה, אינה - כשלעצמה - עילה למתן רשות ערעור, מה עוד, שקביעותיה ומסקנותיה של ערכאת הערעור שמתוקף תפקידה בדקה ותקנה את הערכאה הראשונה, אינן שגויות כשלעצמן.

אשר על כן, הבקשה נדחית.