רע"פ 1479/12 עזרא לקס נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעפ"ת 45990-12-11 (כבוד השופט ר' בן-יוסף מיום 1.2.2012).

ביום 29.11.2011 הרשיע בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו את המבקש בעבירה של נהיגה בשכרות (תת"ע 25974-10, כבוד השופט מ' דרורי ). בהכרעת הדין, קבע בית המשפט כי מכשיר הינשוף הופעל בהתאם להוראת המשטרה וכי כיול המכשיר היה תקין. זאת, בין היתר בהתאם לתעודות הבלון של המכשיר ולעדות איש המעבדה כי בדק את המכשיר בבדיקה תקופתית. כמו כן, קבע בית המשפט כי המבקש הודה כי שתה אלכוהול לפני שנהג. לפיכך, הרשיע בית המשפט את המבקש על סמך בדיקת הינשוף, ולמרות שבדיקת המאפיינים הייתה תקינה. ביום 29.11.2011 הטיל בית המשפט על המבקש עונש של פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של 23 חודשים, פסילה על תנאי, קנס בסך של 250 ש"ח והתחייבות בסך של 10,000 ש"ח. בגזר דינו התייחס בית המשפט לרמת האלכוהול הגבוהה (650 מקג') שנמצאה בדמו של המבקש ולכך שלא ניתן לחרוג בצורה משמעותית מעונש המינימום שנקבע בחוק על אף נסיבותיו האישיות של המבקש. בית המשפט התחשב במצבו הכלכלי של המבקש ולכן הטיל עליו קנס נמוך.

על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, שבו התמקד בטענות באשר לקבילות התעודות המעידות על תקינותו של מכשיר הינשוף. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי לא מצא מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לתעבורה. בנוסף, קבע בית המשפט כי לא מצא מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקש שכן מדובר בקנס נמוך ובפסילה קצרה יותר מעונש המינימום הקבוע בפקודה.

מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה טוען המבקש כי היא מעלה שאלה משפטית עקרונית והיא אותה השאלה שהועלתה בפני בית משפט זה ברע"פ 3981/11 שרביט נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 5.12.2012) (להלן: פרשת שרביט ). בתמצית, הטענה שהתעוררה באותו עניין היא כי הערך הנקוב על תוויות הבלון של מכשיר הינשוף, שבאמצעותו מבוצע הכיול למכשיר, הוא ראיה בלתי קבילה ולפיכך לא ניתן להסתמך על הבדיקה שבוצעה באמצעותו.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו: 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, הטענה המשפטית היחידה העולה מהבקשה, היא טענה זהה לזו שנטענה בפרשת שרביט . בפרשת שרביט קבענו, כי שאלה משפטית זו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, וקביעה זו יפה גם לעניין זה. אוסיף, מעבר לנדרש, כי לא מצאתי מקום להתערב במקרה זה בקביעותיו של בית המשפט המחוזי, הן בנוגע להכרעת הדין, הן בנוגע לעונש שהוטל על המבקש.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.