רע"פ 1485/10 אודליה סתוי זאן נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום ברמלה הרשיע את המבקשת, על פי הודאתה, בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. נטען, כי שעה ששהתה במסוף המבקרים בכלא איילון, היא החזיקה בסמים מסוכנים מסוג הרואין וחשיש בתוך איבר מינה. על כך נדונה המבקשת לשמונה חודשי מאסר ושתי תקופות של מאסר על תנאי. בית המשפט הדגיש כי על פני הדברים היה מקום להחמיר עם המבקשת עוד, ואם בסופו של דבר הוחלט להסתפק בעונש מתון, היה זה נוכח העובדה כי למבקשת אין עבר פלילי והיותה אם חד הורית.

2.

המבקשת, אשר התקשתה להשלים עם העונש שנגזר לה, הביאה את השגותיה בפני בית המשפט המחוזי. השגות אלו נבחנו בכובד ראש, תוך ששירות המבחן מנסה לשלב את המבקשת בתהליך גמילה. ברם, ניסיון זה לא צלח, ובתסקיר מחודש פברואר 2010 נאמר כי המבקשת "אינה מודעת לחומרת מצבה והתמכרותה לסמים, מתנגדת לשילובה במסגרת טיפולית סגורה, שכן לתפיסתה היא לא רואה עצמה כמכורה לסמים" (ראו עמ' 10 לפסק הדין). נוכח האמור, לא ראה בית המשפט מקום להפנות את המבקשת לקבלת חוות דעתו של הממונה על עבודות שירות, בין היתר, נוכח השקפתו כי העונש ממילא נוטה לקולא (ראו עמ' 11).

3.

המבקשת עותרת ליתן לה רשות לערער על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי, ולכך אין בידי להיעתר. סוגיית העונש לו ראויה המבקשת נבחנה בכובד ראש בידי שתי ערכאות, ואין מקום לדון בכך בשלישית, הן משום שמדובר בסוגיה פרטנית ולא כללית, והן משום שהשגות על חומרת העונש אינן מקימות עילה לקיומו של ערעור שני.

אי-לכך, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.