רע"פ 1486/04 מוחמד נחאש נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' כהן ) מיום 10.2.00, אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בנצרת (השופט ח' סבאג ).

כנגד המבקש הוגש כתב-אישום המייחס לו נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 ונהיגה ללא תעודת ביטוח בתוקף, עבירה לפי סעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי. בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, והטיל עליו עונש של פסילה בפועל ל-12 חודשים מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה ועוד 6 חודשי פסילה על-תנאי למשך שנתיים. כן גזר עליו עונש של 5 חודשי מאסר בפועל ועוד 7 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה. כמו-כן הפעיל בית המשפט לתעבורה, בניגוד להמלצת שירות המבחן, עונש מאסר על-תנאי למשך 7 חודשים אשר הושת על המבקש ביום 5.9.02, לאחר שהורשע בגרימת תאונת דרכים בעת שנהג באופנוע ללא רישיון נהיגה. באותו מקרה, הוטלה על המבקש גם פסילה למשך 18 חודשים במהלכה ביצע את העבירות נשוא בקשת רשות הערעור שלפניי.

בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את ערעורו של המבקש, תוך שהוא מדגיש את הקושי שבתפיסת נהגים מסוגו של המבקש, אשר נוהגים למרות עונש פסילה שהושת עליהם, ומהווים בכך סיכון לעוברי דרך ולעצמם. יחד עם זאת, הסכים בית המשפט קמא לעכב את ביצוע עונש המאסר אשר הוטל על המבקש, עד ליום 17.2.04.

בפניי טוען בא-כוח המבקש כי מרשו הנו אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, ולחובתו אך 10 הרשעות בגין עבירות תעבורה, מתוכן 9 טכניות. עוד טוען בא-כוח המבקש כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא נתן משקל לחוות דעתו של קצין המבחן אשר מצדדת בהימנעות מעונש מאסר בפועל בשל ההשלכות הקשות שעלולות להיות לעונש כזה על המבקש. לגישת בא-כוח המערער, לאור נסיבות המקרה והמלצת שירות המבחן, היה מקום להאריך את תקופת התנאי ולא להפעילו כנגד המבקש.

ביום 16.2.04 נעתרתי לבקשת המבקש לעכב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו, עד לקבלת תגובת הפרקליטות ומתן החלטה בבקשת רשות הערעור.

לאחר שעיינתי בתגובת המדינה, ובפסקי הדין של הערכאות דלמטה, לא מצאתי כי ישנה עילה להביא את עניינו של המבקש בפני ערכאה שיפוטית נוספת. מהחומר שהונח בפניי מצטיירת תמונה מדאיגה של צעיר אשר מאז שנת 1998 – עת קיבל את רישיון הנהיגה שלו - הספיק לזקוף לחובתו 9 הרשעות תעבורה ובהן הרשעה מהותית אחת, בגינה הוטל עליו עונש הפסילה ועונש המאסר על-תנאי, אשר הופעל בתיק הנוכחי. אין להקל ראש בעברו התעבורתי של המבקש, במיוחד לנוכח העובדה שנהג ברכבו על-אף היותו בתקופת פסילה וכאשר עונש מאסר על-תנאי תלוי ועומד כנגדו. בית המשפט לתעבורה לא מצא כי קיימים נימוקים מיוחדים שיש בהם להצדיק הארכת עונש המאסר על-תנאי שנגזר על המבקש, וכך אף סבר בית המשפט המחוזי, אף שעמדת שירות המבחן היתה ידועה לו.

בנסיבות הענין, אין בנימוקים האישיים שהועלו בבקשה, ואשר היו ידועים גם לבית המשפט המחוזי, כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

אשר על-כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות. המבקש יתייצב לריצוי עונשו כאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ביום 14.3.04.