רע"פ 1492/04 רמי מיזרחי נ. מדינת ישראל

1.המבקש הואשם בבית המשפט לענייני תעבורה בתל אביב יפו בכך שנהג ברכב תחת השפעת סמים משכרים. המבקש הודה בחקירתו כי כשלוש שעות לפני הנהיגה השתמש בסם מסוכן מסוג מריחואנה, אך טען כי לא די בעובדה שבדמו נמצאו שרידי סם כדי להוכיח כי הושפע ממנו בעת הנהיגה. בית המשפט לענייני תעבורה (כבוד השופט י' גרטי) הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו, בקובעו כי מהודעת המבקש עצמו עולה שהוא נהג ב-'פרפור' ולא במסלול ישר, ובכך יש כדי להוכיח את השפעת הסם על נהיגתו. בית המשפט הוסיף וציין כי קצין המשטרה שעצר את הרכב בו נהג המבקש העיד כי המבקש נהג במהירות רבה וסיכן בכך את ביטחון הציבור. בית המשפט הפנה עוד לחוות דעת המומחה ד"ר גופר לפיה ריכוז שרידי הסם שנמצאו בדמו של המבקש מעיד על שימוש חוזר ונשנה בסמים בשעות שקודם לנהיגתו. בהקשר זה קבע בית המשפט כי אין זה סביר שהסמים לא השפיעו על נהיגתו, מה עוד שהמבקש נמנע מלהעיד ולהפריך זאת. על המבקש נגזרו 6 חודשי מאסר על תנאי, 24 חודשי פסילת רישיון בפועל בניכוי חודש פסילה מינהלית שהוטלה עליו, 6 חודשי פסילה על תנאי, קנס בסך 3000 ₪ וכן חתימה על התחייבות בסך 5,000 ₪.

2.המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי ובו טען בין היתר כי לא הוכח שהסמים שנטל השפיעו על נהיגתו וכי לא די בעצם הימצאותם של שרידי סם בדמו או בעובדה שהודה כי נטל סמים כדי להוכיח זאת. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' גורפינקל) דחה את הערעור, בציינו כי אמנם קיימים פסקי דין סותרים של בתי משפט מחוזיים באשר לשאלה האם די בהימצאות שרידי סם בדמו של נאשם על מנת להוכיח כי הושפע ממנו בעת נהיגתו, אך שאלה זו כלל אינה מתעוררת בנסיבות המקרה. זאת משום שגם על פי הגישה המקילה עם הנאשם, בה תמך המבקש את ערעורו, הוכח מעל לכל ספק סביר כי הוא נהג תחת השפעת סם. בהקשר זה ציין בית המשפט את מאפייניה של נהיגת המבקש כפי שפורטו לעיל, ואת חוות דעת המומחה באשר לשיעור הגבוה של שרידי הסם שנמצאו בדמו של המבקש.

3.מכאן הבקשה שבפניי בגדרה חוזר המבקש על הטענה כי לא הוכח שנהג תחת השפעת סם, ומוסיף כי נוכח פסקי הדין הסותרים שניתנו בסוגיה יש מקום למתן רשות ערעור בעניינו.

דין הבקשה להידחות. כפי שקבע בצדק בית המשפט המחוזי, במקרה שבפנינו אין כל ספק כי הסמים שנטל המבקש טרם הנהיגה אכן השפיעו עליו, וזאת נוכח הודעתו כי נהג ב-"פרפור", נוכח עדותו של קצין המשטרה שעצר את הרכב כי המבקש נהג במהירות מסוכנת ונוכח חוות דעת המומחה לפיה נטילת סמים בטווח של כשלוש שעות לפני הנהיגה, שהמבקש עצמו הודה בה, מצויה בתחום ההשפעה על הנהיגה. בנסיבות אלה, אין מתעוררת השאלה הכללית בה נחלקו בתי המשפט המחוזיים, ואת ההכרעה בה ניתן להותיר לעת מצוא.

הבקשה נדחית.