רע"פ 1499/07 אמיר חמיאס נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בת.פ. 1607/04 בגין עבירה של תקיפה חבלנית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), וכן

עבירה של היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 20.1.04, בירידה מכביש איילון לקניון עזריאלי, גרם המבקש להיזק בזדון לרכבו של עמית יוגב (להלן: המתלונן ) בכך שבאמצעות אלת בייסבול חבט בשמשת חלון הנהג של רכבו וגרם לו נזק כספי בערך של 743 ש"ח. כמו כן היכה המבקש בידו ובראשו של המתלונן, באמצעות אלת הבייסבול וגרם לו לנפיחות בזרועו השמאלית; בנוסף, נפצע המתלונן משברי הזכוכית שנגרמו בעקבות ניפוץ שמשת הרכב. בהמשך הדברים, נמלט המתלונן מהמקום ברכבו לכיוון מחלף ארלוזורוב, אך המבקש דלק אחריו ברכבו שלו, ולאחר שהמתלונן עצר את רכבו וקרא לשוטרים שהיו במקום, תקף המבקש בשנית את המתלונן ונגח בראשו.

בין הצדדים נערך הסדר טיעון, בו הסכימו כי המבקש יודה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום ויורשע בהן. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לענין העונש.

בתאריך 28.3.05 הרשיע בית-משפט השלום (כבוד השופטת ד' שריזלי ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וביום 27.10.05 גזר עליו 10 חודשי מאסר על-תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום גזר הדין עבירה של אלימות, לרבות ניסיון לביצוע אותה עבירה; קנס בסך 2,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו; פיצוי למתלונן בסך של 2,000 ש"ח; צו פיקוח למשך שנה מיום הכרעת הדין, וכן צו לביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור (של"צ) בהיקף של 100 שעות.

בכל הנוגע לאירוע נשוא כתב האישום, דוּוח בתסקיר שירות המבחן, כי המבקש נטל אחריות למעשיו ואף הבין כי התנהגותו בעייתית. לפיכך, שולב המבקש בשלב מוקדם בהליך טיפולי ממושך בבעיית האלימות. שירות המבחן דיווח על גישה חיובית ומוכנות מצד המבקש להמשיך בהליך הטיפולי, ועל כן המליץ להסתפק בענישה מתונה שבצידה צו פיקוח מבחן ועבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 100 שעות.

על גזר הדין של בית-משפט השלום הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיא ז' המר והשופטות י' שיצר ו- י' שבח ) קיבל את ערעור המשיבה על קולת העונש והעמיד את עונשו של המבקש על ארבעה חודשי מאסר בפועל, תוך שהוא קובע כי יתר חלקי גזר הדין יישארו בעינם. בית המשפט המחוזי קבע כי בית-משפט השלום סטה ממדיניות הענישה הראויה בעבירות של אלימות אשר הינה נגע הפושה בחברה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה טוען המבקש כי ענין לנו בשני סוגי ענישה בשתי הערכאות, אשר יש בהם כדי לערער את אמון הציבור בדרך ובאופן בו מתנהלת המערכת המשפטית. המבקש מילא את העונש של ביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור, וביצוע עונש המאסר שהושת עליו כעת הינו בבחינת מעין כפל ענישה.

לעמדת המשיבה, אין מקום ליתן רשות ערעור בתיק זה, משום שאין מתקיימות במקרה דנן אותן נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות התערבותה של ערכאה שלישית בגזר הדין. לגופו של ענין, קבלת טענת המבקש תגביל באופן בלתי סביר את שיקול דעתה של ערכאת הערעור בפניה מונח ערעור על קולת עונשו של נאשם. לדידי המבקש, העובדה לפיה הוא ריצה את העונש שהוטל על-ידי הערכאה הראשונה, הינה שיקול מבין מניין השיקולים המובאים בחשבון על-ידי ערכאת הערעור ובמקרה דנן, עובדה זו אכן נלקחה בחשבון. יתרה מכך, המשיבה סבורה כי אין כל חומרה בעונש שנגזר על המבקש על-ידי בית המשפט המחוזי.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123.

למעשה בא-כוח המבקש מעלה טענה הנוגעת לחומרת העונש ועל כך ייאמר, כי הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש בבית-משפט השלום היה קל יתר על המידה וחרג הלכה למעשה ממתחם הענישה המקובל בעבירות אלימות מהסוג מהסוג האמור. בית המשפט המחוזי תיקן את גזר הדין, ומשכך אינני רואה הצדקה להתערבות נוספת.

דין הבקשה להידחות גם לעצם הענין. המבקש הורשע בגין התנהגותו הבריונית הראויה לכל גנאי. אדם אשר לאור יום ובעיבורה של עיר נוטל אלה וקם להכות את רעהו, מן הראוי שיירצה עונש מאסר בפועל לתקופה נכבדה. עונש קל מעין זה שהושת על המבקש בערכאה הראשונה, לא ירתיע איש מביצוע עבירות כגון אלה בעתיד לבוא. בתי המשפט צריכים לעמוד בראש המערכה כנגד תופעת האלימות ברחובות ערינו, והכלי שבידם לעשות כן הינו באמצעות החמרת הענישה כנגד תופעות מעין אלה.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 20.2.07 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר של המבקש מבוטלת בזה.

על המבקש להתייצב לריצוי עונשו בתאריך 17.6.07 עד לשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.