רע"פ 1500/07 דוד לולקיס נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ש' וסרקרוג, ר' שפירא, מ' פינקלשטיין) בע"פ 1130/06, בו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת הדין של בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת י' שטרית-חדד) מיום 6.5.05 ועל גזר דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת ר' בש) מיום 13.7.06 בת"פ

3987/03.

1.

המבקש הורשע על סמך הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של ניסיון תקיפת בת זוגו ובתו, עבירות לפי סעיפים 379, 382(ב)(2), 382(ב)(1) ו-25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ). הסדר הטיעון כלל גם הסדר לגבי עונשו של המבקש, לפיו הלה ירצה ארבעה חודשי מאסר בפועל בעבודות שירות, בכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות השירות (להלן: הממונה ), ומאסר על תנאי לתקופה של ארבעה חודשים למשך שלוש שנים. בעקבות קבלת חוות דעת שלילית מהממונה, הורה בית משפט השלום כי עונשו של המבקש לא ירוצה בעבודות שירות וקבע את מועד התייצבותו של המבקש לריצוי עונשו. המבקש לא התייצב לתחילת ביצוע עונש המאסר כפי שהורה בית משפט קמא.

2.

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, בו טען כי יש לבטל את הכרעת הדין וביקש כי תינתן לו הזכות לחזור בו מהודאתו, מאחר שלטענתו ההודאה לא נמסרה מרצונו החופשי ובהעדר הודאה לא הייתה תשתית עובדתית מספקת בכדי להרשיעו בעבירות המיוחסות לו. עוד נטען, כי הסנגור שמונה מטעם הסנגוריה הציבורית לא הסביר למבקש כי קיימת אפשרות שידון לעונש מאסר מאחורי סורג ובריח. המבקש ביקש להציג בפני בית המשפט גם ראיה חדשה - מכתב מהמתלוננת בו היא מבקשת לבטל את ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי ציין כי בית משפט השלום הדגיש בהחלטתו כי אין הוא כבול בהסדר הטיעון וכי ריצוי עונשו של המבקש בדרך של עבודות שירות מותנה בחוות דעתו של הממונה. לאור הסבריו אלה של בית המשפט קבע בית המשפט המחוזי כי אין לקבל את טיעונו של המבקש כי לא היה מודע להשלכות הסדר הטיעון. בנוסף, בית המשפט המחוזי ציין כי התסקיר שהוגש לבית משפט השלום קבע כי אין אפשרות לשלול את מסוכנותו העתידית של המבקש וכי אין ביכולתו של שירות המבחן לבנות לו תוכנית טיפולים מתאימה. שירות המבחן אף ציין את עברו האלים של המבקש והעובדה שעוד בשנת 2001 הופנה המבקש לשירות המבחן בגין אלימות נגד אשתו. בנוסף, המבקש הופנה לשירות המבחן בגין עבירות תעבורה ביניהן נהיגה בתקופת פסלות, אולם בחר שלא להשתתף בהליך הטיפולי שהוצע, ולא תיפקד באופן מניח את הדעת במסגרת עבודות השירות שהושתו עליו בגין עבירות אלו. לאור כל אלו דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש.

3.

מכאן בקשת רשות הערעור אשר בפניי, במסגרתה מעלה המבקש גרסה עובדתית חדשה לאירוע בו הורשע ומבקש לחזור בו מהודאתו. המבקש טוען כי מעולם לא ביצע את המעשה נשוא כתב האישום וכי אשתו לשעבר טפלה עליו אשמת שווא בגלל שהיו בהליך גירושין. לטענתו, הוא הנפגע מהתנהגותה של גרושתו ולא להפך. כן הוא טוען, כי במסגרת עסקת הטיעון הובטח לו כי לא ישא עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח אלא רק עונש בעבודות שירות. לפיכך, משלא מולאו תנאי הסדר הטיעון מבקש הוא לחזור בו מהודאתו. בנוסף טוען המבקש כי הודה במעשה רק בשל שכנועה של הסנגורית שמונתה עבורו. לטענתו, עניינו לא היה בראש סדר עדיפויותיה, ולו הייתה עושה את מלאכתה נאמנה, לא היה נדרש לפנות לערכאה שלישית. לבסוף טוען המבקש כי בית משפט השלום הורה על ניכוי חודש מעונשו בגין התקופה בה ישב במעצר, אך בהגיע התיק לבית המשפט המחוזי לא הוזכר ניכוי תקופת המעצר והושת עליו עונש של ארבעה חודשי מאסר. לפיכך, לטענתו יש לנכות את תקופת המעצר מהעונש שגזר עליו בית המשפט המחוזי.

מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי המבקש הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון אשר כלל את תיקון כתב האישום. לטענתה, בין ההודעה על הסדר הטיעון לבין הטיעון לעונש חלפה שנה, תקופה במהלכה המבקש לא העלה כל טענה בנוגע להרשעתו. כמו כן, למרות ההסכמה בנוגע לטווח הענישה, בפרוטוקול הדיון מצוין מפורשות כי בית המשפט הודיע לצדדים כי אין הוא כבול בהסדר הטיעון. היא מציינת כי להודעת הערעור לא צורף תצהיר מאת בא כוחו של המבקש המאשר את גרסתו כי הובטח לו שלא ישלח למאסר מאחורי סורג ובריח. לטענתה, ביסוד בקשתו של המבקש עומדת אכזבתו מן העונש שהושת עליו, אך אין זה נימוק המאפשר חזרה מהודיה. בנוסף, טוענת באת כוח המשיבה כי לעניין ניכוי ימי המעצר הבהיר בית משפט קמא כי יש לנכותם מתקופת המאסר שנפסקה למבקש.

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הלכה היא, כי רשות לערעור בפני ערכאת ערעור שניה, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, עיינתי בבקשה ובנספחיה וכן בפסק הדין ובהחלטת הערכאות דלמטה ולא שוכנעתי כי יש מקום ליתן רשות לערער על פסק הדין, שכן המקרה נשוא בקשה זו איננו מגלה עילה אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור

(הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3)

123(1982)).

מעבר לדרוש אציין, כי אף לגופו של עניין לא מצאתי כי יש ממש בטענותיו של המבקש. חזרת נאשם מהודיה מעוגנת בסעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 הקובע:

"הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

הלכה פסוקה היא, כי יותר לנאשם לחזור בו מהודיה שמסר במהלך המשפט רק בנסיבות חריגות, בין היתר, כאשר נופל פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות הודייתו (ע"פ 3991/04 רגבי נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(2) 805 (2005)). לא למותר לשוב ולהזכיר את דברי השופט בך כי:"מתן היתר לנאשם לחזור בו מהודאתו בנסיבות כגון אלה במקרה דנן, עשוי לפתוח פתח לתופעה מאד בלתי רצויה: נאשם, שהודה באשמה, לאחר שהוסבר לו על ידי סניגורו, כי כך יזכה לעונש קל יותר, או לאחר שהסכים לעיסקת טיעון עם התביעה, יקבע את עמדתו בהתאם לגזר הדין שיושת עליו. אם העונש הינו קל, אזי ישלים עמו, אך אם הוא נראה כבד בעיניו, יבקש לבטל הודאתו מהטעם, שהיא לא נמסרה "מרצון טוב וחפשי", ויתבע ברור משפטו לגופו של ענין. "אפשרות תמרון" זו אינה משרתת את טובת הציבור ואת דרישות הצדק" (ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(2) 572, 579 (1987)).

במקרה דנן איני סבורה כי המבקש הצביע על נימוקים מיוחדים המצדיקים להתיר לו לחזור מהודאתו. כאמור, העובדה שאין בית המשפט כבול בהסכמות הצדדים בהסדר הטיעון הובהרה למבקש, ומכלול הנסיבות יש בו כדי להצביע על כך שטרוניותיו של המבקש הן פרי אכזבתו מההחלטה לשלחו למאסר מאחורי סורג ובריח בעוד הוא סבר שירצה העונש בעבודות שירות. ראוי להזכיר, כי בית משפט השלום הדגיש בהחלטתו שריצוי העונש בעבודות שירות מותנה בחוות דעתו של הממונה ולפיכך אין לקבל את טענת המבקש לפיה לא היה מודע לאפשרות שירצה את העונש במאסר ממש. כמו כן, בית המשפט קמא בחן את האפשרות לריצוי העונש בעבודות שירות, אך אפשרות זאת ירדה מהפרק לאור חוות הדעת השלילית של הממונה. הואיל וכך, הורה בית המשפט על ריצוי עונש המאסר בבית הסוהר. גם לאור האמור, הגעתי למסקנה כי אין מקום ליתן רשות ערעור. בהקשר לטענות המבקש העוסקות בניכוי תקופה מעצרו מתקופת העונש שהושתה עליו, כבר הובהר על ידי בית המשפט קמא כי יש לנכותה מתקופת המאסר שנפסקה לו.

אשר-על-כן, דין בקשת רשות הערעור להדחות.