רע"פ 1504/10 יגאל קרן נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בת"א הרשיע את המבקש בש ורה של עבירות סחר, החזקה שלא לשימוש עצמי והספקה של סמים מסוכנים (עבירות לפי סעיפים 13, 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1983). זאת, לאחר שהודה במסגרת הסדר טיעון בהחזקת כ- 140 גרם

חשיש שלא לצריכה עצמית, ובהספקת סמים במספר רב של מקרים לאנשים שונים. בעקבות הרשעתו, הוטלו על המבקש תשעה חודשי מאסר, שתי תקופות של מאסר על תנאי וקנס בסך 1000 ש"ח. עוד נקבע, כי המבקש יהיה פסול מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך ארבעה חודשים.

2.

לבית-המשפט המחוזי בתל אביב הוגשו שני ערעורים. באחד, השיגה המדינה על קולת העונש, ובאחר הלין המבקש על חומרת גזר הדין. בסופו של יום דחה בית-המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש, קיבל את ערעור המדינה, והעמיד את תקופת המאסר על 18 חודשים. יתר רכיבי העונש נותרו על כנם.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הואיל ולהשקפתו שגתה ערכאה קמא בהחמירה עמו מעבר למתחייב. בפרט מלין המבקש על הסתמכות בית-המשפט המחוזי על חוות דעת שהוגשה מטעם ראש ענף טיפול ושיקום בשירות בתי-הסוהר. לגישת המבקש, לחוות הדעת, בה נאמר כי המבקש נפלט מהליך שיקום בו נטל חלק, ניתן משקל מכריע בהחלטה להחמיר בעונשו. זאת, על אף העובדה שהיא כוללת הסתייגות מפורשת של עורכת חוות הדעת, הגורסת כי עובדי שירות בתי הסוהר אינם רשאים להגיש חוות דעת סוציאליות בעניינם של אסירים. כן נטען, כי בית-המשפט התעלם מהעובדה שהמבקש אמנם נפלט מאותו הליך שיקומי, אולם שולב באחר תחתיו.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי בית-משפט זה ייעתר לבקשה לקיומו של ערעור שני, רק מקום שעניינו של המבקש מעורר שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני ( ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 130 (1982)). לא כזו היא הבקשה שבפני. יתר על כן, הלכה היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה ליתן רשות לערער, ולא ראיתי מקום או עילה לחרוג מהלכה זו בעניינו של המבקש. למעלה מן הדרוש אוסיף, כי אופיין של העבירות אותן ביצע המבקש ומספרן, והעובדה שהוא נמנה על אלה המפיצים את נגע הסמים על ידי סחר בו, חייבו את כליאתו לתקופה ממושכת תוך העדפה של האינטרס הציבורי על זה האישי.

אי-לכך, הבקשה נדחית.