בש"א 1525/00 אררט חברה לביטוח בע"מ נ. רושידה דגאישה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 30.1.00, לפיה נמחקה התובענה שהגישו המשיבים נגד המבקשת לתשלום פיצויים שנגרמו להם בגין מותו של אביהם המנוח.

בעקבות החלטת המחיקה הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לתיקון פרוטוקול, שכן בפרוטוקול נרשם בטעות שב"כ המבקשת לא התנגד לבקשת המחיקה. כן הגישה המבקשת בקשה לביטול החלטת המחיקה. עד היום טרם נתן בית המשפט המחוזי החלטות בבקשות אלו.

טוענת המבקשת, כי יש בכוונתה להגיש ערעור על בקשת המחיקה. אולם אם בקשתה לביטול החלטת המחיקה תתקבל על ידי בית המשפט המחוזי כי אז יתייתר הצורך בהגשת הערעור על החלטת המחיקה. לעומת זאת, אם בית המשפט ידחה את בקשתה כי אז תחמיץ המבקשת את המועד להגשת ערעור על החלטת המחיקה.

לפיכך מבקשת היא כי יוארך המועד להגשת הערעןר על החלטת המחיקה עד לאחר שתינתן החלטה על ידי בית המשפט המחוזי בבקשה לביטול ההחלטה ובבקשה לתיקון הפרוטוקול.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, דין הבקשה להידחות מן הטעם כי הוא מוקדמת מדי ואין לה כל הצדקה, שכן באם בית המשפט המחוזי ידחה את בקשתה של המשיבה לתיקון פרוטוקול, תוכל המשיבה להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט.

דין הבקשה להתקבל.

ראשית, בקשת המבקש להאריך את המועד הוגשה במסגרת המועד הקבוע בחוק להגשת בקשת רשות ערעור.

כלל ידוע הוא כי עצם הגשת הבקשה תוך המועד עשויה יחד עם טעמים אחרים, להוות טעם מיוחד. הסיבה לכך היא שהמבקש גילה דעתו כי אינו משלים עם פסק הדין ומעונין להשיג עליו עוד בטרם התגבשה זכותו של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד עוד בגין ההליך שהסתיים (ב"ש 34/70 אבו שמסייה נ' אלקרעין ואח' , פד"י כד(1) 307; בש"א 2850/97 כפר חיטים נ' קלוגמן , תקדין עליון 97(2) 86).

מאחר שהבקשה במקרה דנן הוגשה עוד בטרם הבשיל האינטרס של המשיבים שלא להיות מוטרדים עוד על ידי המבקש בגין ההחלטה, הרי שאין בהארכת המועד המבוקשת כדי לפגוע בזכויותיהם.

יתרה מכך, טעמי יעילות הדיון ומניעת הליכי סרק תומכים אף הם בקבלת הבקשה.

הארכת המועד במקרה דנן תמנע קיומו של הליך מיותר בבית משפט זה ותמנע בזבוז זמן שיפוטי מיותר, שהרי יתכן שלאור החלטות בית המשפט המחוזי יתייתר הצורך בהגשת בקשה לרשות לערער על החלטת המחיקה מיום 30.1.00.

לפיכך אני סבורה כי המבקשת נהג כשורה משלא נקטה בהליכים כפולים ולא הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה, אשר כאמור עשויה להתברר כמיותרת (ראה לעניין זה: בש"א 7464/95 רשות ניירות ערך נ' ישקר בע"מ , תקדין עליון 95(4) 65).

בהקשר זה, יפים על דרך ההיקש דבריו של כב' השופט ד' לוין בבש"א 356/89 בריק נ' בנק אוצר החייל , פד"י מג(4) 22, בעמ' 26:

"המבקש לא להחמיץ את המועדים הרלוואנטיים רשאי לקראת סיומה של אחת התקופות, להגיש ערעור או בקשה להארכת מועד להגשתו... ודוק, הליכים אלה חייבים להיעשות בתוך המועד המוקנה על-פי חוק. בכך גם נמצא האיזון הראוי: מחד גיסא אין כאן נקיטת הליכים בו זמנית, אלא נקיטת הליך נוסף מטעמי זהירות תוך ניצול נכון של זכויות המוקנות על-פי דין ועם זאת גילוי דעת שלא נעשה ויתור על המסלול האחר... מאידך גיסא יש בדרך זו כדי למנוע מצב דברים בלתי מתקבל על הדעת, לפיו ילך אדם במסלול אחד, ומשמיצה אותו ולא בא על סיפוקו יבקש הארכת מועד בשל 'מניעה דיונית'."

אשר על כן הבקשה מתקבלת.

אני מאריכה למבקשת את המועד להגשת הערעור או בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 30.1.00, עד תום 15 ימים מהיום בו תינתן החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לביטול ההחלטה בתיק בש"א 1272/00 ובבקשה לתיקון הפרוטוקול בתיק בש"א 1231/00, לפי המאוחר מביניהן.

אין צו להוצאות.