רע"פ 1527/05 מיכאל בן דוד נ. מדינת ישראל

א.זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט כבוב) מיום 19.1.05, אשר קיבל בחלקו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה (סגנית הנשיא וישקין) מיום 1.7.04.

ב.כנגד המבקש הוגשו שני כתבי אישום המייחסים לו נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף ונהיגה ללא ביטוח. באחד מכתבי האישום מיוחסות לו, בנוסף, עבירות של אי שמירת רווח, נהיגה בחוסר זהירות, גרימת תאונה, הזזת רכב ממקום התאונה ואי מסירת פרטים. המבקש הורשע, על פי הודאתו, בעבירות המפורטות, ובכלל זה בביצוע שלוש עבירות של נהיגה בזמן פסילה. לרקע יצויין, כי המבקש, שרשיון הנהיגה שלו פקע ב-1991, המשיך לנהוג ולעבור עבירות תעבורה, ולא אחת נדון בהעדרו כיוון שלא הופיע לדיונים.

ג.(1) בגזירת הדין שקל בית המשפט לתעבורה את עברו הפלילי של המבקש בכלל ועברו התעבורתי המכביד בפרט - כ-20 הרשעות בעבר, מביניהן שתי תאונות דרכים - תוך שהוא מציין, כי "המשך הימצאות הנאשם על הכביש מהווה סיכון ממשי לחיי אדם", וכי בעברו גם הרשעה בעבירת סמים. כן צויין, כי מתסקיר שירות המבחן עולה, כי קיימת סכנה שהמבקש יחזור על מעשיו. בית המשפט נתן דעתו במסגרת הנסיבות לקולא להודאתו של המבקש באשמה ולנסיבותיו האישיות.

(2) על המבקש נגזרו בבית המשפט לתעבורה 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 24 חודשי מאסר על תנאי, 3 שנות פסילה והפעלת שני עונשי פסילה מותנים בחופף לעונש הפסילה שהוטל בפועל.

ד.(1) המבקש הגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי.

(2) בית המשפט המחוזי סבר, כי אין מקום לשנות מפסק דינו של בית המשפט לתעבורה בכל הנוגע לעצם הטלתו של עונש מאסר בפועל על המבקש; עם זאת, מצא להקל עם המבקש והעמיד את מאסרו על שנים עשר חודשים, בהתחשב בכך שהמדובר בעונש מאסר ראשון, בהודאת המבקש ובטיעונים בדבר מצוקתו הכלכלית.

ה.בבקשת רשות הערעור בבית משפט זה נתבקש בית המשפט להתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש. עוד נטען - ואומר כי מוטב היה לולא נשמעה טענה זו - כנגד העמדתו לדין של המבקש בהליכים שונים בהיעדרו משלא התייצב לדיונים, שכן בכך תרמו רשויות האכיפה, לטענתו, למסוכנותו, בחינת "אשם תורם".

ו.אין בידי להעתר לבקשה. המדובר, חרף האדרת ה"כללית" שביקש בא כוחו של המבקש לעטות על התיק, במקרה שאינו מצדיק דיון שיפוטי בגלגול שלישי (ערעור שני), לאחר שנדון בשתי ערכאות ושתיהן נדרשו לו בפרטות.

ז.אך אומר מה גם לעיצומו של דבר: איני נוהג לנקוט לשון בוטה, וצר לי על השימוש בה, אולם המבקש נקט בטיעונו עזות מצח. לכל נדון נתונה הרשות לנסות לפתוח דלת נוספת, על ידי בקשת רשות ערעור בגלגול נוסף, שהמחוקק איפשר. ואולם, במסגרת זו חפץ המבקש לבוא חשבון עם המשטרה, על שזו לא מיהרה לעצרו או להגיש נגדו כתבי אישום, וכן עם בתי המשפט שדנו בו בהעדרו, וכיוצא בזה. מערכות האכיפה עלולות לפעול לעתים באטיות, לא רק כי כולנו בני אנוש, אלא בגלל עומסים מסוגים שונים, ואף טעות עלולה לקרות (איני מדבר דווקא במקרה ספציפי זה); אך מה לכל אלה ולעבירותיו של המבקש נשוא הליך זה, לסיכון הזולת בכבישים, לשובל הארוך של הרשעותיו על פני שנים רבות? על אלה עליו להלין, קרי על עצמו. אחרון אהיה שיאמר כי במערכות האכיפה הכל מושלם, אבל אין בידי המבקש, עבריין סידרתי בתחום התנועה, להטיל את האשם ברשויות; את האשם עליו להטיל בעצמו. גם שעה שהוא עושה כן בציינו מודעות לחומרת מעשיו, כורך הוא מיד את הזולת באשם תורם. אך אין המדובר בנער שמשוגת נעורים גרמה לו למעוד; מדובר באדם בן 45 כיום. משפחתו משלמת את מחיר שגיונותיו כפי שתוארו, את מחיר ההפקרות. בגינה שקל בית המשפט לתעבורה והחליט לפטור לזמן מסויים את הציבור מעונשו, ואולי יתן אל לבו בכלא את חומרת הדברים. בית המשפט המחוזי התחשב בנסיבות של עונש מאסר ראשון ובנסיבות נוספות, והקל עמו בגדרי הערעור. התוצאה היא, עונש מאסר שאיני מקל בו ראש כל עיקר, כי גם יום אחד של מעצר או מאסר, בנטילת החרות ובתנאי הכליאה, אין להמעיט בכובדו - אך גם איננו מוגזם בהתחשב בנסיבות, ולכן גם אין מקום להתערבות בו.

ח.כאמור, אין בידי להעתר לבקשה.