פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
154/07 - א'
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
מוחמד אבו סיף
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו
של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.11.06 בע"פ 30365/06 שניתן על ידי
כבוד סגן הנשיא ע' חבש והשופטים: י' צבן ו-י' נועם;
ובקשה לעיכוב ביצוע
החלטה
1.
כתב-אישום שהוגש נגד המבקש לבית-משפט השלום בירושלים ייחס לו שני אישומים.
באחד נטען, כי ביום 13.11.03 הסיע ברכבו, בכביש ירושלים – תל-אביב, שני תושבים זרים אשר שהו בישראל ללא היתר. בשני נטען, כי בחלוף כשנה, ביום 19.04.04, נתפס המבקש כשהוא מבצע עבירה דומה, והפעם הסיע ברכבו עשרה תושבי האזור ששהו בארץ שלא כדין. המבקש הודה בעובדות שיוחסו לו, והורשע בשתי עבירות של הסעה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. בעקבות ההרשעה, גזר בית-משפט השלום למערער שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות, חודשיים מאסר על תנאי, וכן קנס על-סך 3000 שקלים.
2.
ערעור שהוגש על-ידי המשיבה לבית-המשפט המחוזי וכוון כנגד קולת העונש, התקבל ברוב דעות. בית משפט קמא התחשב ברקע החיובי של המבקש ובחלוף הזמן מאז ביצוען של העבירות, אך גם קבע כי: "העבירות שעבר המשיב מחייבות הטלת מאסר בפועל, ובפרט נוכח הישנותן, ריבוי הנוסעים וביצוען על רקע כספי... [ המבקש ] לא למד את לקחו, לא נרתע ושב לסורו" (עמ' 6 לפסק-הדין). לאור כל זאת, המיר בית-משפט קמא את רכיב השירות לתועלת הציבור ב-75 ימי מאסר, והותיר בעינם את יתר רכיביו של גזר-הדין.
3.
כנגד החלטה אחרונה זו הוגשה הבקשה הנוכחית, בה עותר המבקש להביא את עניינו בפני ערכאה שלישית. המבקש משליך את יהבו על רע"פ 6217/05 חג'אג' נ'
מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 4.9.06) - הסוקר את ההלכות הקיימות בסוגית העונש אשר ראוי להטיל בגין עבירות עסקינן - וטוען כי נסיבות עניינו קרובות יותר לנסיבות עניינם של אותם המבקשים אשר בית-המשפט העליון
ראה לנכון לבטל את עונש המאסר אשר הושת עליהם.
4.
דין הבקשה להידחות. עניינו של המבקש נמנה במובהק על המקרים שגם על פי הלכת " אבו סאלם " (ראו רע"פ 3674/04 מוחמד אבו סאלם נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם, ניתן ביום 12.2.06)),
ראויים הם לעונש של מאסר ממש. הוא חטא לראשונה בחודש נובמבר 2003, ושב וחטא בחודש אפריל 2004, כאשר בפעם זו הסיע לא פחות מעשרה שוהים בלתי חוקיים. לפיכך, אינני סבור כי הוכחה עילה למתן רשות לערער, ולמען הסר ספק אוסיף, כי אין בעונש חומרה יתרה המצדיקה בירור בפני ערכאת ערעור שנייה (השוו רע"פ 10213/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646).
אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה
נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.
ניתנה היום, ט"ו בטבת התשס"ז (5.1.2007).
ש
ו פ ט