רע"פ 154/09 גרשון אשכנזי נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב הרשיע את המבקש בעבירה של נהיגה בשכרות וקלות ראש. בעקבות הרשעתו נגזרו לו שישה חודשי מאסר על-תנאי, פסילת רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים וחצי, שישה חודשי פסילה על-תנאי וקנס בסך 3,000 ש"ח. הרקע להרשעה היה תאונת דרכים בה היה מעורב המבקש, לאחריה סרב לתת דגימת דם לבדיקת שכרות, על-אף שהוסברה לו משמעות סירובו. בית-המשפט קבע עוד, כי התנהגות המבקש בזירת התאונה וריח האלכוהול שנדף מפיו, הוכיחו בעליל כי היה בגילופין. טענת המבקש, לפיה נפל פגם בהתנהלותו של הבוחן המשטרתי שלא הסביר לו את משמעות הסירוב, נדחתה.

2.

בערעור שהגיש לבית-המשפט המחוזי, חזר המבקש וטען כי נפל פגם בהתנהלות המשטרה. באשר לעונש נטען, כי הפסילה שהושתה עליו עלולה להביא לפיטוריו ולכן ביקש להקל עמו. בית-המשפט דחה את הערעור, וקבע כי "בדיקת מאפייני השכרות ביססו את 'החשד הסביר' המצדיק את הדרישה ליתן בדיקות, לרבות בדיקת דם. פחד של נהג מבדיקת דם, ראוי כי יזכה להתחשבות השוטר, וזאת אם אכן ניתן לבצע בדיקת נשיפה. ברם, אם הנסיבות אינן מאפשרות זאת, כפי שקרה בענייננו, שכן המערער נפצע והובל לחדר מיון, אין לו זכות להתנגד למתן בדיקת דם" (פסקה 23 להכרעת-הדין). עם זאת, לפנים משורת הדין ומתוך התחשבות במצבו הכלכלי של המבקש, הועמד הקנס על 1,200 ש"ח.

3.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו ההשגות אותן העלה בפני בית משפט קמא.

דין הבקשה להידחות, באשר היא אינה נמנית על סוג העניינים המצדיקים ליבון בפני ערכאה שלישית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

באשר לעונש, הלכה היא כי חומרתו לכשעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות לערער, למעט מקרים חריגים, ולא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם.

הבקשה נדחית.