רע"פ 1545/03 סימון חובלאשוילי נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירות של תקיפה חבלנית, תקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור, איומים, היזק בזדון, החזקת סכין והתנגדות למעצר חוקי. זאת, לאחר שהמבקש תקף את המתלוננת שעברה מולו ברחוב, בעט בה בחוזקה בכל חלקי גופה והפילה לארץ. המבקש נמלט מן השוטרים שהוזעקו למקום, חצה צמתים ברמזור אדום, התנגד למעצרו, תקף שוטר, גידף והעליב שוטרים ואף איים עליהם. בחדר החקירות השתולל וגרם נזק לציוד. ברכבו אף נמצאה סכין. תחילה כפר המבקש במיוחס לו, ולאחר שהמתלוננת לא התייצבה למתן עדות בבית-המשפט, הגיעו התביעה והמבקש להסדר טיעון, לפיו יודה המבקש במיוחס לו, והצדדים יעתרו להשית עליו מאסר בפועל שמתוכו יירצה שלושה חודשי מאסר באופן מצטבר למאסר בן 18 חודשים שהוא מרצה כיום, והיתרה בחופף.

בית-משפט השלום קבע, כי לאור עברו הפלילי המכביד של המבקש, והעובדה כי בעת שביצע את מעשי האלימות החמורים לא הורתע מעונש מאסר על-תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו, אין בידיו לקבל את הסדר הטיעון; וכי הגם שהתביעה לא הצליחה לאתר את המתלוננת, יש לקחת בחשבון את עדותה של חברתה הקושרת את המבקש לעבירות שבהן הורשע. בית-משפט השלום הטיל על המבקש 24 חודשי מאסר בפועל, הפעיל עונש מאסר על-תנאי בן 6 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו, וקבע כי 12 חודשים מהם ירוצו במצטבר לעונש המאסר שהמבקש מרצה כיום. כן הוטל עליו מאסר על-תנאי.

ערעורו של המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו נדחה. בית-המשפט המחוזי קבע, כי בית-משפט השלום איזן כראוי בין כל השיקולים הרלוואנטיים; כי על-פי הלכת בית-המשפט העליון, ראוי שבית-המשפט יכבד הסדרי טיעון, אך אין להתעלם מכך ששיקול-הדעת הסופי מצוי בידיו, ובמקרים מיוחדים יחרוג מן ההסדר; וכי בנסיבות המיוחדות של המקרה שבפנינו הייתה הצדקה לחרוג מהסדר הטיעון.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור.

יש לדחות את הבקשה. שכן, פסיקת בית-משפט זה בעניין הסדרי טיעון עמדה לנגד עיניו של בית-המשפט המחוזי, אשר בחן ושקל את נסיבות המקרה והגיע לכלל דעה כי זהו אחד מאותם המקרים שבהם מתקיימות נסיבות המצדיקות חריגה מהסדר הטיעון. אין טענות המבקש מגלות עילה המצדיקה התערבות בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. זאת, לנוכח מעשיו הקשים והחמורים, עברו המכביד ועונש המאסר על-תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו ואשר לא הרתיעו. עוד אוסיף, כי העונש שהטיל בית-משפט השלום על המבקש אינו חורג במידה קיצונית מהעונש עליו הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון, ומשכך אין מקום להתערבות בו.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.