פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1552/11 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
צבי לוי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 9.2.11 בע"פ 32075-05-10 שניתן על ידי כבוד
השופטים: ד' ברלינר – נשיאה, מ' סוקולוב וא' בכר
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד ניר רשף
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"פ 32075-05-10, כבוד השופטים ד' ברלינר – נשיאה, מ' סוקולוב ו- א' גונן ) מיום 9.2.2011 במסגרתו התקבל באופן חלקי ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית המשפט השלום בתל אביב-יפו (ת"פ
1121/08, כבוד השופט ח' אפרתי ).
כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו שש עבירות של אי תשלום מס שנוכה, לפי סעיף 219 לפקודת מס הכנס [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה ), בקשר עם סעיפים 117, 164 ו-166 לפקודה והתקנות שהותקנו מכוחם ובקשר עם סעיף 222 לפקודה; עבירה של אחריות מנהל, לפי סעיף 224א לפקודה; וכן עבירה של אי הגשת דו"ח במועד, לפי סעיף 216(4) לפקודה בקשר עם סעיפים 117 ו-224א לפקודה. לפי המתואר בכתב האישום, המבקש שימש בתקופה הרלבנטית לכתב האישום כמנהל פעיל בחברת צ'לבי כבלי חשמל ותקשורת בע"מ (להלן: החברה ). באותה תקופה לא שילמה החברה במועד לפקיד שומה מס הכנסה שניכתה לעובדיה ולקבלני המשנה שלה, בסך של 153,924 ש"ח. כמו כן, לא הגישה החברה במועד לפקיד השומה דו"חות על הכנסותיה לשנת המס 2005.
ביום 22.1.2009 הרשיע בית משפט השלום את המבקש, בעקבות הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וביום 16.5.2010 הטיל עליו עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, 24 חודשי מאסר על תנאי וכן קנס בסך של 180,000 ש"ח או 12 חודשי מאסר תמורתו. בגזר דינו התייחס בית המשפט לכך שהמחדל לא הוסר במלואו, למרות שניתנה למבקש אורכה של למעלה משנה להסירו וכן לחומרת העבירות ולצורך בענישה מרתיעה בעבירות כלכליות.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. ביום 9.2.2011 קיבל בית המשפט את הערעור באופן חלקי כך שהקנס שהוטל על המבקש הועמד על סך של 80,000 ש"ח ועונש המאסר שהוטל עליו קוצר לתקופה של שמונה חודשים. בפסק דינו התייחס בית המשפט לכך שמאז גזר דינו של בית משפט השלום הוסר המחדל אך קבע כי אין בכך כדי לבטל את עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש באופן מלא וזאת לאור חומרת העבירות.
מכאן הבקשה שבפניי, במסגרתה טוען המבקש, בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא ראה בהסרת המחדל כטעם מספק להמרת עונש המאסר שהוטל עליו לעונש שירוצה בדרך של עבודות שירות וכי שגה בית המשפט בכך שהתעלם מנסיבותיו האישיות והבריאותיות. עוד טוען המבקש כי העונש שהוטל עליו סוטה ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשות להידחות וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.
בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש, על אף האמור בבקשתו, לא הצביע על עילה המצדיקה דיון נוסף בפני ערכאה שלישית. כמו כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי סטייה מנורמת הענישה המצדיקה את התערבותה של ערכאה נוספת בעניינו של המבקש ואך מטעם זה דין הבקשה להדחות.
אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. בית משפט זה פסק לא פעם כי "עבירות המס הכלכליות, הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה, ומכאן שיש מקום ליתן לכך משקל בענישה מן הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה, לא ייתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית" (ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(3) 721 (2004)). אשר על כן, בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין כלל השיקולים הרלבנטיים ובכללם חומרת העבירות והעובדה כי המחדל הוסר, ולא מצאתי מקום להתערב במסקנתו לפיה אין להמיר את עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש לעונש שירוצה בדרך של עבודות שירות.
סוף דבר הבקשה נדחית.
לאור האמור לעיל, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, כ"ג
באדר א התשע"א (27.2.2011).
ש ו פ ט