רע"פ 1559/10 סימנטוב מחטייב נ. מדינת ישראל

1.

בכתב אישום שהוגש נגד המבקש נטען, כי הוא ביצע עבירות אחדות כלפי בעל חנות בגדים בראשון לציון. זה האחרון נטל הלוואות בשוק האפור, ונראה כי המבקש היה אחד מנושיו. משדרש המבקש את כספו, מסר לו החייב המחאות שלא כובדו על ידי הבנק, ובכתב האישום מפורטים מעשים שונים בהם נקט המבקש כדי לכפות על החייב לפרוע את חובו. בתום שמיעתן של ראיות הצדדים הרשיע בית-משפט השלום את המבקש בעבירות של גניבה, איומים, הסגת גבול, דרישת נכס באיומים והיזק בזדון לרכוש, עבירות לפי סעיפים 384, 192, 447, 404 ו-452 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות הרשעתו, נדון המבקש ל-24 חודשי מאסר, שתי תקופות של מאסר על תנאי והוא חויב לשלם פיצוי בסכום של 10,000 ש"ח. כמו כן, הופעל מאסר על תנאי בן 24 חודשים שעמד נגדו, מתוכו 15 חודשים במצטבר, כך שתקופת המאסר הכוללת הועמדה על 39 חודשים. ערעור שהגיש המבקש כנגד הרשעתו באישום השני והעונש שהושת עליו, נדחה.

2.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות להביא את עניינו בפני בית משפט זה, ולכך אין בידי להיעתר. כידוע, הלכה היא כי רשות לקיומו של ערעור שני נועדה ללבן שאלות משפטיות או ציבוריות החורגת מעניינו של המבקש ( ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 130 (1982)), ונדמה כי אין צורך לומר שליבון שאלות עובדתיות פרטניות אינן נמנות על אלה. ערכאות קמא היו ערות לחובתה של המשיבה להוכיח לצורך הרשעה בעבירה לפי סעיף 404 של חוק העונשין את ה"כוונה לגנוב", ומשמצאו על בסיס הראיות שהיו בפניהן כי היא הרימה נטל זה, אין מקום לקיומו של דיון בערכאה שלישית. גם בעונש לא מצאתי דבר המצדיק קיומו של ערעור שני, ועל כן הבקשה נדחית.