פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
רע"פ
1561/09 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
סאלח אלסייד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט
המחוזי בתל-אביב
מיום 15.2.09 בע"פ 7142/09 שניתן על ידי כבוד השופטים: ד' ברלינר
– סג"נ, ע' פוגלמן וי' שבח
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד ח' קאזיס
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (פ 2364/07) בגין עבירה של כניסה למקום מגורים בכוונה לבצע עבירה, לפי סעיף 406(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ועבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
לפי הנטען בכתב האישום, לאחר תיקונו במסגרת עסקת טיעון, המבקש התפרץ לדירה בכוונה לבצע גניבה, בכך שקפץ מעל לגדר, פתח את דלת הבית, נכנס פנימה והחל מחטט בארונות. לאחר שנתגלה על ידי בעל הבית תקף אותו בכך שדחף אותו.
בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט צ' קאפח ) הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו, וגזר עליו עונש של חמישה חודשי מאסר בפועל; תשעה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור עבירה מסוג פשע כנגד רכוש; וחמישה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור עבירה מסוג עוון. בית המשפט
התייחס בגזר דינו מחד גיסא למצבו הגופני הקשה של המבקש ומאידך גיסא על התסקיר השלילי שנערך אודותיו מטעם שירות המבחן ועל העובדה שבעת שהתנהלו ההליכים כנגדו ביצע עבירה נוספת של פריצה לרכב.
על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 7083/09), כשלטענתו העובדות כפי שפורטו בכתב האישום אינן מהוות את העבירה שיוחסה לו, שכן לא נטל דבר מהדירה. עוד טען המבקש כי שגה בית המשפט משהחמיר בעונשו. מנגד, ערערה המשיבה על קולת העונש שנגזר על המבקש.
בית המשפט
המחוזי (כבוד סגנית הנשיא ד' ברלינר והשופטים ע' פוגלמן ו- י' שבח ) דחה את הערעור בנוגע להכרעת הדין, לאור הודאתו של המבקש, וכן דחה את שני הערעורים על גזר הדין, בקבעו כי לא מצא מקום להתערב בעונש.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי אשר בגדרה שב בא כוח המבקש וטוען כי שגה בית המשפט
משהרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו, שכן אין בעובדות בהן הודה כדי להוות את העבירות בהן הורשע. כן טוען בא כוח המבקש כנגד חומרת העונש. בד בבד הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע העונש שנגזר עליו.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על כל עילה שהיא, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של ענין. המבקש הודה בכתב האישום המתוקן, ובמסגרתו בכך שהתפרץ לדירה בכוונה לבצע גניבה, ובכך שדחף את בעל הדירה. המבקש אינו חוזר בו מהודאתו זו, כך שאין כל מקום להתערב בהרשעתו, וכל טענותיו של בא כוחו בנוגע להכרעת הדין אינן מן הענין.
גם בנוגע לעונש דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש, ועל כן אין כל מקום להתערב אף בגזר הדין.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה ממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, כ"ה בשבט התשס"ט (19.2.2009).
ש ו פ ט