רע"פ 1570/03 אשר קדוש נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית משפט השלום יחד עם שנים אחרים בעבירות של גניבה, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, וכן הונאה בכרטיס חיוב. הוא נדון לעונש מאסר בפועל בן 25 חודשים, מאסר על תנאי וקנס . ערעורו לבית המשפט המחוזי על חומרת העונש (כמו גם ערעורם של האחרים), נדחה.

על כך בקשת רשות הערעור שבפנינו.

2.הטענה המרכזית היא, כי על אף שהמבקש הוצב במעמד זהה לאחד משותפיו לעבירה (הנאשם 3, לוי), נדון הלה ל-8 חודשי מאסר, עונש הנופל במידה משמעותית ביותר מן העונש שהושת עליו. עוד טוען הוא להפליה ביחס לשותפים האחרים, שאחד מהם הורשע בכתב אישום נפרד. על כך מלין המבקש בטענה של פגיעה באחידות הענישה.

3.טענה זו של פגיעה באחידות הענישה שהועלתה גם בערעור לבית המשפט המחוזי, נדחתה. העדר האחידות בענישה במקרה שלפנינו הוסבר על ידי בית משפט השלום בכך שחלקו של לוי קטן יותר וכי הוא נקלע למסכת העבירות באקראי וכי השתתף רק בחלק מן המקרים המיוחסים לחבריו לכתב האישום וכי הוא מחובר למסגרת חיים נורמטיבית ואין למוטט את מסגרת חייו.

4.לגבי המבקש, קבע בית המשפט, כי חלקו היה קטן מחלקו של נאשם נוסף (זוהר) והוא זכה לתמורה קטנה יותר, לפיכך קיבל עונש קל מזה שקיבל זוהר. כך שבית המשפט יצר היררכיה בענישה לפי חלקם של כל אחד מהשותפים. עם זאת, הדגיש בית המשפט כי שלושת הנאשמים פעלו בצורה מתוחכמת ומשוכללת להוצאת עשרות אלפי שקלים מאזרחים תמימים ומחברות אשראי, כששותף נוסף (לב, שכנגדו נוהל משפט נפרד, בין השאר בגין חלקו בפרשה), שחלקו היה רב וחמור, שיתף פעולה עם המשטרה, סייע לחשיפת הקבוצה ומעשיה והביא להרשעתם.

5.בית המשפט המחוזי חזר ותאר בקצרה את מעללי הקבוצה ופנה להתייחסות נפרדת לכל אחד מהמעורבים. הוא ציין את מקומו של עקרון אחידות הענישה בין השיקולים הצריכים להילקח בחשבון והוסיף ובחן בקפידה את מקורות ההשוואה, לאור הטענה בדבר הפרת כלל אחידות הענישה.

5.בחנתי מחדש את שיקולי הענישה שנשקלו לצורך גזירת עונשו של המבקש אל מול ענשם של כל השותפים ובמיוחד אל מול עונשו של לוי, לאור קביעת הערכאות הקודמות ולא מצאתי כי יצאה שגגה מלפניהן המצדיקה התערבות על ידי מתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית.