רע"פ 1575/07 יוסף משיח נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בתוקף. בעקבות ההרשעה נגזרו למבקש 10 חודשי מאסר, 14 חודשים מאסר על תנאי, פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך שנתיים, והוא חויב לשלם קנס בסך 1000 ש"ח. כן הפעיל בית-המשפט, בחופף, עונש מאסר מותנה בן עשרה חודשים שעמד כנגד המבקש בגין הרשעה קודמת. בגזר-דינו, התייחס בית-המשפט לתעבורה לעברו הפלילי והתעברותי של המבקש, ולעובדה כי העונשים שהוטלו עליו עד כה לא הרתיעו אותו מלשוב ולנהוג ללא רישיון.

2.המבקש הביא השגותיו כנגד חומרת העונש בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב. בגדר ערעורו טען, כי בית-המשפט לתעבורה לא נתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות, לרבות המצוקה הכלכלית אליה נקלע, ולכך שנאלץ לנהוג ללא רישיון כדי לפרנס את משפחתו. עוד טען, כי בגזירת העונש לא התחשב בית-המשפט בכך שהוא הודה במעשים אשר יוחסו לו וחסך זמן שיפוטי.

בית-המשפט המחוזי לא ראה מקום להתערב בגזר-הדין, תוך שציין כי העונש הראוי למי שנמצא נוהג בזמן פסילה, הינו מאסר מאחורי סורג ובריח, שכן רק

בו יש כדי להרתיע מפני התנהגות חוזרת מסוג זה.

3.עתה עותר המבקש ליתן לו רשות להביא את השגותיו כנגד פסק-הדין בפני ערכאה שלישית. במסגרת בקשתו הוא שב ומעלה את אותן טענות אשר שימשו אותו בערעורו לפני בית-משפט המחוזי.

4.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת במקרים בהם עולה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מגדר עניינו של המבקש, ויש בה היבט ציבורי עקרוני המצדיק דיון בפני ערכאה שלישית. יתרה מכך, אף נקבע כי חומרת העונש כשלעצמה לא די בה, בדרך כלל, להצדיק מתן רשות לערער לפני בית משפט זה (רע"פ 10213/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646), ואף שלהלכות אלו נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם. מעבר לדרוש אוסיף, כי נחה דעתי שהעונש אשר הושת על המבקש אינו מגלה פן של חומרה, שהרי אין מדובר במי שמעד לראשונה, אלא במי שחטא ושב וחטא בנהיגה בזמן פסילה. נראה אפוא כי המבקש פרש לא נכון את הענישה המתונה שננקטה נגדו עד כה, עד שגם מאסר על תנאי לא הרתיעו מלחזור לסורו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.