החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 1575/07 יוסף משיח נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

תעבורה · נהיגה בזמן פסילה ללא רישיון וביטוח - חומרת העונשבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בערעור על גזר דין של בית המשפט לתעבורה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על חומרת עונש שהושת על נהג שנהג בזמן פסילה וללא רישיון וביטוח תקפים. נקבע כי השאלות שהועלו אינן בעלות חשיבות כללית החורגת מעניינו של המבקש, וכי חומרת העונש לבדה אינה מצדיקה רשות ערעור. לנוכח עברו הפלילי והתעבורתי של המבקש, לא נמצא כי העונש מגלה חומרה יתרה.

העובדות

המבקש הורשע על פי הודאתו בנהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון תקף ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בתוקף, ונגזרו עליו 10 חודשי מאסר, פסילה לשנתיים וקנס. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו על חומרת העונש. המבקש עתר לרשות לערער בערכאה שלישית, תוך חזרה על טענותיו מהערעור.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום ליתן רשות ערעור לערכאה שלישית על חומרת עונש בגין נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון וביטוח?

הלכות

  1. 1

    רשות ערעור ניתנת במקרים שבהם עולה שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מגדר עניינו של המבקש ויש בה היבט ציבורי עקרוני

    ״הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת במקרים בהם עולה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מגדר עניינו של המבקש״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    חומרת העונש כשלעצמה אינה די, בדרך כלל, כדי להצדיק מתן רשות לערער לבית המשפט העליון

    ״יתרה מכך, אף נקבע כי חומרת העונש כשלעצמה לא די בה, בדרך כלל, להצדיק מתן רשות לערער״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • רשות ערעור
  • נהיגה בזמן פסילה
  • חומרת העונש
  • ערכאה שלישית
  • חשיבות כללית

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

1575/07

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

המבקש:

יוסף משיח

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בע"פ

72101/06, בפני כבוד השופטת נגה אוהד

בשם

המבקש:

עו"ד

דוד גולן

החלטה

1.

בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בתוקף. בעקבות ההרשעה נגזרו למבקש 10 חודשי מאסר, 14 חודשים מאסר על תנאי, פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך שנתיים, והוא חויב לשלם קנס בסך 1000 ש"ח. כן הפעיל בית-המשפט, בחופף, עונש מאסר מותנה בן עשרה חודשים שעמד כנגד המבקש בגין הרשעה קודמת. בגזר-דינו, התייחס בית-המשפט לתעבורה לעברו הפלילי והתעברותי של המבקש, ולעובדה כי העונשים שהוטלו עליו עד כה לא הרתיעו אותו מלשוב ולנהוג ללא רישיון.

2.המבקש הביא השגותיו כנגד חומרת העונש בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב. בגדר ערעורו טען, כי בית-המשפט לתעבורה לא נתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות, לרבות המצוקה הכלכלית אליה נקלע, ולכך שנאלץ לנהוג ללא רישיון כדי לפרנס את משפחתו. עוד טען, כי בגזירת העונש לא התחשב בית-המשפט בכך שהוא הודה במעשים אשר יוחסו לו וחסך זמן שיפוטי.

בית-המשפט המחוזי לא ראה מקום להתערב בגזר-הדין, תוך שציין כי העונש הראוי למי שנמצא נוהג בזמן פסילה, הינו מאסר מאחורי סורג ובריח, שכן רק

בו יש כדי להרתיע מפני התנהגות חוזרת מסוג זה.

3.עתה עותר המבקש ליתן לו רשות להביא את השגותיו כנגד פסק-הדין בפני ערכאה שלישית. במסגרת בקשתו הוא שב ומעלה את אותן טענות אשר שימשו אותו בערעורו לפני בית-משפט המחוזי.

4.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת במקרים בהם עולה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מגדר עניינו של המבקש, ויש בה היבט ציבורי עקרוני המצדיק דיון בפני ערכאה שלישית. יתרה מכך, אף נקבע כי חומרת העונש כשלעצמה לא די בה, בדרך כלל, להצדיק מתן רשות לערער לפני בית משפט זה (רע"פ 10213/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646), ואף שלהלכות אלו נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם. מעבר לדרוש אוסיף, כי נחה דעתי שהעונש אשר הושת על המבקש אינו מגלה פן של חומרה, שהרי אין מדובר במי שמעד לראשונה, אלא במי שחטא ושב וחטא בנהיגה בזמן פסילה. נראה אפוא כי המבקש פרש לא נכון את הענישה המתונה שננקטה נגדו עד כה, עד שגם מאסר על תנאי לא הרתיעו מלחזור לסורו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ד' באדר התשס"ז (22.02.07).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

  • עפ 72101/06
  • רעפ 10213/03

הלכות

  1. 1רשות ערעור ניתנת במקרים שבהם עולה שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מגדר עניינו של המבקש ויש בה היבט ציבורי עקרוני
  2. 2חומרת העונש כשלעצמה אינה די, בדרך כלל, כדי להצדיק מתן רשות לערער לבית המשפט העליון