רע"פ 1576/08 מוחמד אל טורי נ. מדינת ישראל

בית-המשפט לתעבורה ברמלה הרשיע את המבקש, שלא בפניו, בנהיגה בפסילה ובלא ביטוח תקף, עבירות לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 וסעיף 2(א) לפקודת הביטוח רכב מנועי, בהתאמה. בעקבות הרשעתו, נפסל המבקש מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך תשעה חודשים ועוד ששה חודשים על-תנאי, והושת עליו קנס בסך 1,500 ש"ח. בערעור, שהגיש בשמו בא-כוחו לבית-המשפט המחוזי מרכז, נטען כי המבקש ניתק כל קשר עם סנגורו, ומסיבה זו לא ידע איש מהם על האישום התלוי ועומד ועל הדיון שנקבע. הערעור נדחה, אולם המבקש, שנראה כי בינתיים חידש את הקשר עם עורך-דינו, ממאן להשלים עם תוצאה זו, ובבקשה שבפני הוא עותר כי יינתן לו לערער בשנית על פסק-הדין בעניינו, וזאת תוך שהוא שב ונתלה בטענות שהעלה בפני הערכאה קמא. אלו נוגעות, כך נטען, לסוגיות בעלות חשיבות ציבורית, החורגות מעניינו הפרטני של המבקש. באשר לעונש, נטען כי רישיון הנהיגה דרוש למבקש לפרנסתו, ועניין זה מהווה נסיבה חריגה המצדיקה את התערבותה של ערכאת ערעור שנייה.

בטענות אלו אין ממש. היה זה אך לאחרונה שהמבקש, באמצעות בא-כוחו, קבל בפני בית-משפט זה על שבקשתו לעיכוב ביצועו של עונש הפסילה לא נקבעה לדיון על-פה. עתירתו נתקבלה מתוך שהוכרה החשיבות שמייחס החוק לקיומו של דיון במעמד הנאשם (ע"פ 1318/07 אלטורי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 31.12.07)). והנה, כפי שהסביר בית-המשפט המחוזי בהחלטתו לדחות את ערעורו של המבקש, עשה האחרון דין לעצמו, ופעם אחר פעם נמנע מלהתייצב לדיונים אליהם זומן. בנסיבות אלו, האשם לכך שעניינו הוכרע שלא בפניו רובץ לפתחו של המבקש, ולא של איש זולתו. לפיכך, גם ברור כי אין הטענות המועלות בבקשה מעוררות שאלה כללית, ואין אפוא כל עילה להתיר קיומו של ערעור נוסף. כך הוא גם באשר לעונש, שאינו חורג ממידת הענישה הראויה, במיוחד נוכח עברו התעבורתי המכביד של המבקש.

אשר על כן, הבקשה נדחית.