פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון
רע"פ
1578/03
בפני:
כבוד השופטת א' חיות
המבקש:
יעקב ולדימיר סמנוב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בע"פ 71632/02
מיום 23/12/02 שניתנה על ידי כבוד השופטים:
ד' בר-אופיר, ש' דותן, ש' ברוש
בשם המבקש: בעצמו
בשם המשיבה: עו"ד דניאלה
ביניש
החלטה
1.המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות של התפרצות לעסק וגניבה, כמפורט בשלושה האישומים הכלולים בכתב-האישום. בתקופה הרלוונטית לכתב-האישום, בחודשים יוני – ספטמבר 2001, עבד המבקש כשומר במרכז עזריאלי בתל-אביב. על-פי העובדות המפורטות באישום הראשון, נכנס המבקש בהזדמנויות שונות למשרדי רואה-חשבון בבנין העגול במרכז עזריאלי באמצעות כרטיס מגנטי שלקח מן המשרדים ללא רשות במהלך עבודתו, וגנב כשלושה עשר מחשבים ניידים. על-פי המתואר באישום השני, בליל ה- 30.9.01 פרץ את הדלת הראשית למשרדים הנ"ל באמצעות מברג, נטל לידיו מפתח מאסטר לדלתות המשרדים ובעזרתו נכנס למשרדים וגנב עשרות מחשבים ניידים, מסכים ניידים, מסך פלסמה גדול, ציוד מחשוב היקפי, כוננים, כרטיסי רשת, כבלים, תוכנות ומקרן ברקו. על-פי האישום השלישי, פרץ המבקש באמצעות כרטיס מגנטי למשרדי חברת "בזק" שבמרכז עזריאלי.
בגזר-הדין ציין בית-המשפט (כבוד השופט י' יצחק) כי שירות המבחן נמנע ממתן המלצה טיפולית לגבי המבקש, וזאת לנוכח התנהגותו העבריינית המושרשת, ולנוכח היעדר שיתוף פעולה מצדו בהווה. אף על פי כן, נוכח גילו הצעיר של המבקש, ובהתחשב במצבו המשפחתי הקשה וכן בחרטה שהביע על מעשיו, ציין בית-המשפט כי לא ימצה עמו את הדין וגזר עליו ששה חודשי מאסר בפועל, שנים עשר חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 3,000 ₪.
2.המשיבה ערערה על קולת העונש בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו וערעורה התקבל. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים ד' בר-אופיר, ש' דותן וש' ברוש) מצא כי העונש שהוטל על המבקש אינו הולם את חומרת העבירות ואת עברו הפלילי המכביד של המבקש, אשר כבר ריצה בעבר עונש מאסר של שמונה עשר חודשים בגין עבירות רכוש. לפיכך, גזר בית-המשפט המחוזי על המבקש עונש מאסר בפועל לתקופה של שנתיים ויחד עם זאת, ראה לנכון לבטל את עונש הקנס שהושת עליו. יתר חלקי גזר-הדין, כך קבע בית-המשפט המחוזי, יעמדו בעינם.
3.מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בה עותר המבקש להקלה בעונשו וטוען כי לא היה מיוצג בעת הדיון בערעור ולא ניתנה לו האפשרות להעלות טענות נגד הערעור.
המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור וסבורה כי יש להשאיר על כנו את העונש שהוטל על המבקש.
כידוע, טענות לקולת העונש אינן מקימות, דרך-כלל, עילה למתן רשות ערעור, למעט במקרים חריגים ומיוחדים, אשר המקרה הנדון אינו נמנה עמם. בית-המשפט המחוזי, כך עולה מפסק-הדין, שקל את כל השיקולים הצריכים לעניין והטיל על המבקש את העונש הראוי לו בנסיבות המקרה, בהתחשבו בהיקף המעשים, בעברו של המבקש ובכך שלא למד את לקחו, למרות עונש המאסר שריצה בגין עבירות דומות. יחד עם זאת, ראה בית-המשפט המחוזי לנכון לבטל את הקנס שהוטל על המבקש וקיבל בהקשר זה את טענתו בדבר אי יכולתו לעמוד בתשלום.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ח' אב, תשס"ג
(06.08.03).
ש
ו פ ט ת