פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1601/11 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשים:
1. מלכה טווקולי
2. רוני טל
נ ג ד
המשיבה:
עיריית ת''א - מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 1.2.11 בעפ"א 32213-12-09 שניתן על ידי
כבוד השופט ציון קאפח
ובקשה לעיכוב ביצוע
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עפ"א 32213-12-09, כבוד השופט צ' קאפח ) מיום 1.2.2011 במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (בנייה 11717/03, כבוד השופטת א' גזית ).
כנגד המבקשים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של ביצוע עבודות בנייה ללא היתר לפי סעיפים 145 ו-204(א) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, ולתקנות התכנון והבנייה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967. לפי המתואר בכתב האישום, במהלך חודש אפריל 2003 או בסמוך לכך ביצעו המבקשים עבודות בנייה ללא היתר בדמות בניית תוספת למבנה שמוחזק על ידם בשטח של 48.6 מ"ר.
ביום 14.12.2009 הרשיע בית המשפט לעניינים מקומיים את המבקשים. בית המשפט קבע כי המבקשים הודו בביצוע הבנייה נשוא כתב האישום ודחה את טענתם להגנה מן הצדק
בקובעו כי הם לא הוכיחו כי טענתם לאכיפה בררנית הינה טענה מוצדקת. באותו היום הטיל בית המשפט על המבקשים עונש של הריסת הבנייה שנבנתה ללא היתר וכן קנס בסך 4,000 ש"ח על כל אחד מהם.
על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את הערעור בקובעו כי אין לקבל את טענת המבקשים להגנה מן הצדק וכי טענותיהם בעניין היתר הבנייה מקומן במישור המנהלי ולא בהליך זה.
מכאן הבקשה שבפניי, במסגרתה חוזרים וטוענים המבקשים כי יש לקבל את בקשתם לבטל את כתב האישום לאור דוקטרינת ההגנה מן הצדק וכיוון שהם הופלו לרעה לעומת שכניהם אשר כתבי האישום שהוגשו נגדם בוטלו. עוד טוענים המבקשים טענות שונות בנוגע למדיניות התכנון של עיריית תל אביב-יפו.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.
בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינם של המבקשים נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקשים לא הצביעו על עילה המצדיקה דיון נוסף בפני ערכאה שלישית. אך מטעם זה דין הבקשה לדחות.
אך יתרה מכך, אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. המבקשים הודו כי ביצעו את עבודות הבנייה המתוארות בכתב האישום ללא היתר וטענתם העיקרית הינה טענת האכיפה הבררנית. בעניין זה מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה דינה של טענה זו להדחות. כפי שקבע בית המשפט לעניינים מקומיים, המבקשים לא השלימו את הליכי הרישוי ולא עמדו בדרישות החוק בכל הנוגע לתוספת הבנייה שביצעו. לפיכך, אין הם יכולים לבוא כעת בטרוניה כי הופלו לרעה לעומת שכניהם, אשר קיבלו היתר בנייה. בנסיבות אלה לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
סוף דבר הבקשה נדחית.
לאור האמור לעיל מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, כ"ד
באדר א התשע"א (28.2.2011).
ש ו פ ט