רע"פ 1615/00 עופר צרפתי רנה נ. מדינת ישראל

אחיו של המבקש הועמד לדין בגין עבירת אונס. בעקבות כך, עקב המבקש אחרי המתלוננת במשפטו של אחיו, צילם אותה במצלמת הוידאו שלו והטריד אותה, ולאחר מכן אף השמיד את הקלטת המתעדת את המעקב.

על-פי הודאתו, הורשע המבקש בגין מעשים אלו בבית-משפט השלום ברמלה בעבירות של הטרדת עד והשמדת ראיה.

בית-משפט השלום גזר על המבקש 18 חודשי מאסר בפועל ותשעה חודשי מאסר על-תנאי. כן הורה בית-משפט השלום על פיצוי המתלוננת על-ידי המבקש בסך 2,000 ש"ח ועל חילוט מצלמת הוידאו שהיתה בבעלותו.

המבקש ערער לבית-המשפט המחוזי הן על ההרשעה והן על חומרת העונש שנגזר עליו, בטענו שהעונשים שהוטלו עליו חמורים באופן החורג מתחום העונשים הסביר בגין עבירות מסוג אלו שעבר.

בית-המשפט המחוזי (השופטים דבורה ברלינר, אברהם בייזר וזאב המר) קיבל את הערעור בחלקו, ביטל את הוראותיו של בית-משפט השלום בעניין הפיצוי והחילוט, והותיר את עונשי המאסר על-כנם, תוך שהדגיש כי למבקש תשע הרשעות קודמות, ביניהן הרשעות בגין עבירות חמורות.

מכאן בקשת הרשות לערער שבפניי, בגדרה חזר המבקש על טענותיו, כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי.

דין הבקשה להידחות.

המבקש לא הצביע על שאלה משפטית חשובה, אשר יש בה כדי להצדיק עריכת דיון שלישי בעניינו, ולא על עיוות-דין, המצדיק את התערבותו של בית-משפט זה. בנסיבות אלו, אינני מוצאת מקום לאפשר למבקש לערער בשנית על פסק-דינו.

מעבר לדרוש אוסיף, כי העונש שהושת על המבקש נמצא בתחום העונשים המקובל, בגין העבירות בהן הודה, ואין מקום להקל בו.

הבקשה, אפוא, נדחית.