רע"פ 1620/98 שרגא דן נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע על פי הודאתו בשבע-עשרה עבירות אל אי הגשת דוחות מע"מ תקופתיים במועד (עבירות לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו1975-). בית משפט השלום ברחובות (השופטת א. בית נר) גזר עליו עשרה חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי של שנה למשך שלוש שנים. בנוסף, הפעיל בית המשפט מאסר על תנאי של שישה חודשים שהיה תלוי נגד המבקש, מתוכו חודשיים לריצוי במצטבר, כך שבסך הכל מרצה המבקש שנת מאסר אחת.

2.ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים י. גרוס, י. בן-שלמה ומ. רובינשטיין) נדחה. בית המשפט נתן דעתו לנסיבותיו המיוחדות של המבקש מזה, ולמספר הניכר של הרשעותיו הקודמות מזה, וקבע שמדובר "בעונש מתון ביותר".

3.בבקשת רשות הערעור מעלה המבקש שלושה נימוקים : הראשון - ניסיונותיו להגיע להסדר עם שלטונות מע"מ, השני - טענתו לפיה תקופת התנאי הסתיימה לפני ההכרעה באישום הנוכחי והשלישי- נסיבותיו האישיות והקשיים הכרוכים בתחום עיסוקו. בנוסף, מבקש המבקש גם לעכב את ביצוע העונש במטרה לאפשר לו לפנות לשלטונות מע"מ ולהסדיר את חובו.

4.המשיבה מתנגדת לשתי הבקשות גם יחד. בתשובתה היא טוענת כי העונש שהוטל על המבקש הולם את עברו כמי שהורשע בעבר בשורה של עבירות מס. בנוסף, נטען שכל טענותיו של המבקש נדונו לגופן בבית המשפט המחוזי ולכן אין הצדקה למתן רשות ערעור שניה.

5.לאחר שבחנתי את הבקשה נחה דעתי כי דינה להדחות. טענותיו של המבקש, המבוססות כולן על נסיבותיו המיוחדות, נדונו לגופן בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי ונדחו בשתי הערכאות. הלכה פסוקה היא שבית משפט זה אינו מעניק רשות ערעור שניה אלא במקרים המעלים שאלות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות החורגות מגבולותיו של המקרה הבודד (וראו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). הלכה זו מקבלת משנה תוקף כאשר כל תכליתה של הבקשה היא לערער על חומרת העונש (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם)).

דין הבקשה להדחות. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.