רע"פ 1627/07 פואד מריד נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום לתעבורה בחיפה (ת.פ 1292/06) בגין עבירה של החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144א לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ). לפי הנטען בכתב האישום, ביום 6.2.06 נמצא המבקש ברחוב סטלה מאריס בחיפה כאשר הוא מחזיק ברשותו אקדח גנוב שלא כדין. עוד נכתב בכתב האישום, כי ביום 9.9.04 נשדד האקדח ממאבטח בשם יריב פלטניק עת היה בדרכו למקום עבודתו.

בדיון בפני בית משפט השלום, הודה המבקש בעבירות שיוחסו לו וביקש לצרף ארבעה תיקים נוספים שעמדו כנגדו, בהם הוא הואשם בעבירה של הסעה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952; בשתי עבירות של החזקה או שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973; בעבירה של הפרעת שוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק; וכן בעבירה של נשיאת סכין למטרה לא כשרה, לפי סעיף 186א לחוק.

בית משפט השלום (כבוד סגן הנשיא א' הבר ) הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתבי האישום שהוגשו נגדו וביום 9.5.06 גזר עליו עונש של שנת מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים והתנאי שלא יעבור אחת העבירות בהן הורשע וכן פסילת רשיון נהיגה על-תנאי לתקופה של שנתיים. בגזר-דינו, התייחס בית המשפט לעברו הפלילי של המבקש אך החליט להקל בעונשו וזאת לאור נסיבותיו האישיות ובייחוד לאור העובדה שהודה בעבירות המיוחסות לו בהזדמנות הראשונה שניתנה לו.

על גזר-דינו של בית משפט השלום ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי בחיפה.

בית המשפט המחוזי (כבוד סגני הנשיא ש' ברלינר

ו י' גריל והשופטת ב' בר-זיו ) קיבל את הערעור והחמיר בעונשו של המבקש בכך שהשית עליו פסילה של רשיון הנהיגה בפועל לתקופה של 24 חודשים וכן האריך את תקופת מאסר התנאי שהוטל על המבקש לשלוש שנים במקום שנתיים. בפסק-דינו התייחס בית המשפט לחומרת העבירות שביצע המבקש ובפרט לעבירות הסמים וקבע כי העונש שהוטל עליו הינו עונש קל ביותר. בנוסף, לאור העובדה שהמבקש נתפס יותר מפעם אחת כמחזיק כמות בלתי מבוטלת של סמים קבע בית המשפט כי יש לשלול את רשיונו. יחד עם זאת, התחשב בית המשפט בכך שהמבקש השתחרר מבית הסוהר ושואף לשקם את חייו ולהשתלב בשוק העבודה ולכן סייג את הפסילה באופן שיאפשר למבקש לנהוג במלגזה בתחום המפעל בו הוא עובד.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות של המבקש ובפרט לכך שהוא זקוק לרשיון הנהיגה לצורך עבודתו. לטענתו, שלילת רשיון הנהיגה תפגע ביכולתו של המבקש להמשיך ולפרנס את משפחתו היות ומעסיקו הנוכחי הודיע לו כי יוותר על שירותיו לאור שלילת רשיונו.

מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. אף לגופו של עניין, טוענת באת-כוח המשיבה, כי דין הבקשה להדחות. לטענתה, בית המשפט קמא התחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש והעונש שהטיל עליו חורג לקולא ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו פרשת חניון חיפה ). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו היות והיא עוסקת בנסיבותיו האישיות של המבקש ובחומרת העונש בלבד.

זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל , (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה , (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. עבירות הסמים בהן הורשע המבקש, כמו גם הסעת שוהה בלתי חוקי בתחומי המדינה, הינן, כשלעצמן, עבירות אשר מדיניות הענישה הנהוגה בהן הינה מדיניות של ענישה מחמירה. לאור זאת, ואף לאור עברו הפלילי של המבקש, נראה כי אין ספק שהערכאות הקודמות התחשבו בנסיבותיו האישיות ובאינטרס השיקום כאשר גזרו את עונשו. בנסיבות אלו, לא מצאתי מקום להתערב בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי ואני סבור כי הוא מאזן כראוי בין הרצון לנהוג במדיניות ענישה מרתיעה לבין הרצון לאפשר למבקש להשתקם, לחזור למעגל העבודה ולפרנס את משפחתו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.