רע"פ 1636/08 אורית שירי נ. מדינת ישראל

המבקשת הועמדה לדין בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (פ 4158/05) בגין שלוש עבירות של השמטת הכנסה מדו"ח, לפי סעיף 220(1) ל פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה ); שבע עבירות של הכנה וקיום של פנקסי חשבונות כוזבים בכוונה להתחמק ממס, לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה; ותשע עבירות של שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה.

על פי הנטען בכתב האישום הראשון שיוחס למבקשת, ביום 1.5.1996 היא הקימה עסק בשם "רפי שירותי הפצה" שעיסוקו בהפצת עיתונים, רשמה אותו כעסק מורשה לצורכי מע"מ, וניהלה אותו בין השנים 1996 ו-2001. נטען כי המבקשת ניהלה בכזב שתי מערכות ספרי חשבונות, כשבאחת רשמה את מלוא סכום התקבולים מלקוחות, ובשנייה, זו שהוגשה לפקיד השומה, נשמטו הכנסות בסכום של לפחות 761,532 ש"ח. עוד נטען בכתב האישום כי המבקשת לא דיווחה על הכנסות העסק בין השנים 2000 ו-2001, דיווח שהסתכם בסכום של לפחות 242,742 ש"ח.

על פי הנטען בכתב האישום השני שיוחס למבקשת, נטען כי היא וחברת רזי-לי שווק והפצה בע"מ (להלן: רזי-לי בע"מ ) ניהלו בכזב שתי מערכות של פנקסי חשבונות, כשבמערכת השנייה הפחיתו הנאשמות את סכומי ההכנסות שהתקבלו מלקוחות בלפחות 62,816 ש"ח, ובנוסף לא דווחו כלל לפקיד השומה ההכנסות של רזי-לי בע"מ לשנות המס שבין השנים 2001 ו-2004, שההכנסות בהן הסתכמו בסכום של 394,244 ש"ח.

יוער כי המבקשת הועמדה לדין ביחד עם בעלה לשעבר, כאשר על פי הסדר הטיעון לו הגיעו עם המשיבה הבעל לשעבר הואשם בכתב אישום אחד והמבקשת, כאמור, הואשמה בשני כתבי האישום האלה. עוד נקבע בהסדר הטיעון כי המשיבה תוכל לעתור שיושת על המבקשת עונש מאסר בפועל של 9 חודשים, מאסר על תנאי וקנס וכי מנגד המבקשת תוכל לעתור לעונש של 6 חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס. באשר לבעל לשעבר סוכם כי המשיבה תוכל לעתור להשית עליו עונש מאסר מותנה וקנס בלבד.

ביום 7.6.2006 הרשיע בית המשפט השלום (כבוד השופטת ד' שריזלי ) את המבקשת בעבירות אשר יוחסו לה בכתב האישום וזאת על בסיס הודאתה.

ביום 16.10.2006 גזר בית המשפט על המבקשת את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהמבקשת לא תעבור עבירה מהעבירות בהן הורשעה וקנס כספי בסך 8,000 ש"ח או שני חודשי מאסר תמורתו. בית המשפט התחשב לקולא בעובדה שהמבקשת הודתה באישומים המיוחסים לה, לבעיותיה המשפחתיות שכן היא מטפלת בשני ילדיה החולים ולעובדה שחלף זמן רב מיום פתיחת התיק נשוא בקשה זו. אולם מאידך שם בית המשפט לנגד עיניו את חומרת העבירות, הימשכותן והעובדה שמדובר היה בפעולות מתוכננות ויזומות של העלמת הכספים על ידי ניהלם של שני ספרי חשבונות.

על גזר דינו של בית משפט השלום ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 71880/06). המבקשת טענה כי ישנו מקום לאחידות ברמת הענישה בינה לבין בעלה לשעבר, וכי ישנו מקום להתחשב בנסיבותיה האישיות.

בית המשפט המחוזי (כבוד סגני הנשיא השופטים ד' ברלינר ו ז' המר והשופטת ת' שפירא ) קיבל את הערעור בחלקו. בית המשפט קבע כי על אף שאין מקום להימנעות ממאסר שירוצה מאחורי סורג ובריח, יש מקום להתערב באורך המאסר, שכן הנסיבות האישיות והמשפחתיות של המבקשת הן קשות במיוחד. יוער כי בית המשפט הבהיר כי זו העילה היחידה להקלה האמורה בעונש, שכן ההבדלים בענישה בינה לבין בעלה לשעבר מוצדקים הם לאור ריבוי העבירות והתחכום והתכנון בהם הורשעה המבקשת שלא כמו בעלה לשעבר. בסופו של יום בית המשפט המחוזי קיצר את תקופת המאסר אשר הוטלה על המבקשת והעמידה על 7 חודשי מאסר בפועל.

מכאן בקשר רשות הערעור שבפניי, בגדרה עותרת המבקשת בשנית להקלה בעונשה נוכח נסיבותיה האישיות ולאור הפער ברמת הענישה בינה לבית בעלה לשעבר.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות הן מהטעם כי היא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית והמבקשת לא הצביעה על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי נוכח הסדר הטיעון שהגיעו אליו הצדדים אין מקום לטענותיה אלה של העותרת, וכן שהשוני המהותי בית ההרשעה שלה לבין הרשעת בעלה לשעבר מצדיקים את הפער בענישה.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינה של המבקשת נדון כבר בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפני, חרף טענות המבקשת, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)).

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצעה המבקשת. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. המבקשת הורשעה, על פי הודאתה, בעבירות חמורות מאוד על פקודת מס הכנסה. במקום אחר ציינו כי:

"עבירות המס הכלכליות, הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה ומכאן יש מקום ליתן לכך משקל בענישה על הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה לא ייתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית". (ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל , פד"י נח(3) 721, 727 (19.2.2004)).

על אף חומרת העבירות, בית המשפט המחוזי בחר להקל עם המבקשת והפחית מהעונש שהושת עליה. הטענות אותן מעלה המבקשת בבקשתה נשקלו על ידי הערכאות הקודמות והעונש שהוטל עליה הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים למקרה דנן, לרבות חומרת העבירות מחד והודאתה ונסיבותיה האישיות מאידך. עיון בפסק דינה של ערכאת הערעור מלמד שזו נימקה את מסקנותיה כדבעי, ועל כן אין מקום להתערב בהן.

יוער כי מקובלת עלי אף קביעתו של בית המשפט המחוזי כי השוני בן הרשעתה של המבקשת להרשעתו של בעלה לשעבר מצדיקה את הפער בקמת הענישה בינם.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 21.1.2008 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת.

על המבקשת להתייצב ביום 31.8.2008 , לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לשם תחילת ריצוי עונשה.