רע"פ 1645/12 מח'כתאר קאדי תמימי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (עפ"ת 45945-10-11, כבוד השופט א' כהן , מיום 24.1.2012).

ביום 22.9.2011 הרשיע בית המשפט לתעבורה בירושלים את המבקש, בעקבות הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (תת"א 10723-12-10, כבוד השופטת מ' קסלסי ). באותו היום, הטיל בית המשפט על המבקש עונש של 45 ימי מאסר בפועל, ארבעה חודשי מאסר על תנאי וכן הפעלת עונש מאסר מותנה בן 45 יום לריצוי באופן חופף. בגזר הדין צוין כי הוא ניתן בעקבות הסדר אליו הגיעו הצדדים. עוד צוין בגזר הדין כי "תוכן הדיון והוראות גזר הדין תורגמו לנאשם לערבית ובית המשפט וידא כי הנאשם הבין היטב את האמור".

על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה את הערעור. בית המשפט דחה את טענותיו של המבקש לעניין פגיעה בזכותו להליך הוגן שכן לא הוסבר לו על מהותו של הסדר הטיעון. בית המשפט קבע שמפרוטוקול הדיון בבית המשפט לתעבורה עולה כי תוכן הדיון תורגם למבקש וכי בית המשפט וידא כי הוא הבין את האמור. עוד נקבע כי מאחר שלא הוגשה בקשה לתיקון הפרוטוקול, קמה החזקה הקובעת כי הפרוטוקול משקף נאמנה את שהתרחש בבית המשפט. עוד נקבע כי המבקש היה מיוצג בפני בית המשפט לתעבורה על ידי עורך דין השולט היטב בשפה הערבית. כמו כן, קבע בית המשפט כי במהלך הטיעונים לעונש ביקש בא-כוחו דאז של המבקש לדחות את מועד ריצוי המאסר, ואף הציג אישורים בדבר מצבו הרפואי של המבקש. לנוכח כל זאת קבע בית המשפט כי לא נגרם למבקש כל עיוות דין, וזאת אף לאור העובדה שהעונש שקיבל הוא עונש מקל בנסיבות המקרה.

מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה חוזר המבקש על אותן טענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי. כך, חוזר וטוען המבקש כי נגרם לו עיוות דין בשל כך שבית המשפט לא הורה על מינוי מתורגמן שיתרגם לו את מהלך הדיון, וזאת בניגוד לחוק. לטענתו, הוא לא נשאל כלל על ידי בית המשפט האם הוא מבין את המתנהל בדיון. עוד הוא טוען כי בא-כוחו דאז לא הבהיר לבית המשפט כי הוא אינו דובר את השפה העברית. עוד נטען כי בית המשפט לא שאל אותו האם הוא מבין את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום ואת משמעות הודאתו. עוד טוען המבקש כי הוא לא הבין את הסדר הטיעון שגובש בין הצדדים לעניין העונש, ולא נתן לו את הסכמתו. עוד טוען המבקש, כי פרוטוקול הדיון אינו משקף נאמנה את שהתנהל במשפט וכן כי לא ניתן להבין מהאמור בו באיזה אופן תורגם לו תוכן הדיון. לנוכח כל זאת חוזר וטוען המבקש כי נפגעה זכותו החוקתית להליך הוגן. בעקבות החלטתו של בית משפט זה מיום 24.2.2012, הגיש המבקש הודעה על השלמת טיעון שבה ציין כי אין הוא טוען טענות בדבר כשל בייצוג.

המשיבה, בתגובתה, טוענת כי הבקשה אינה מעלה טענה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מנסיבותיו של מקרה זה. אף לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות. זאת, בין היתר, שכן המבקש היה מיוצג בהליך בפני בית המשפט לתעבורה, ואף ביקש לדחות את מועד ריצוי המאסר בפועל עד לאחר ניתוח רפואי שהיה עליו לעבור. לפיכך, טוענת המשיבה כי המבקש הבין את הסדר הטיעון ובפרט את העובדה שבמסגרתו יוטל עליו עונש של מאסר בפועל. עוד טוענת המשיבה כי במידה והמבקש סבר כי הפרוטוקול אינו משקף נאמנה את שהתרחש בדיון, היה עליו להגיש בקשה לתיקון פרוטוקול, והוא לא עשה כן. לבסוף, טוענת המשיבה כי אין כל עילה להתערב בעונש שהוטל על המבקש, שכן מדובר בעונש ראוי שאף נוטה לקולה.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיבה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, על אף טענותיו של המבקש, הבקשה אינה מעלה שאלות משפטיות המעלות סוגיות בעלות חשיבות ציבורית, וכל עניינה הוא בנסיבותיו הפרטניות של מקרה זה. בנוסף, לא שוכנעתי כי מדובר במקרה חריג המצדיק מתן רשות ערעור מטעמים של עיוות דין ופגיעה בזכויות הנאשם. בנוסף, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, וכפי שקבע בית המשפט המחוזי, מדובר בעונש מקל בנסיבות העניין. מטעמים אלה בלבד, דין הבקשה להידחות.

אוסיף, מבחינת למעלה מן הנדרש, כי אף לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה. אמנם, אין חולק על חשיבותה של הזכות להליך הוגן, ובמסגרתה על החשיבות שבתרגום ההליך לנאשם שאינו דובר את השפה העברית. אולם, בענייננו, לא שוכנעתי כי למבקש נגרם עיוות דין. זאת, שכן, כאמור, בפסק דינו של בית המשפט לתעבורה נכתב במפורש כי תוכן הדיון תורגם למבקש. בא-כוחו דאז של המבקש לא ביקש לתקן את הפרוטוקול ובמסגרת הבקשה שלפניי לא מעלה המבקש טענות שעניינן כשל בייצוג. בנוסף, בדיון שהתקיים לפני מתן גזר הדין, ביקש בא-כוחו דאז של המבקש לדחות את מועד ריצוי המאסר לאחר חג הקורבן ולאחר שהמבקש יעבור ניתוח. ברי כי בנסיבות המתוארות המבקש היה מודע לכך שבמסגרת הסדר הטיעון הוסכם על עונש של מאסר בפועל. לפיכך, לא שוכנעתי כי נגרם לו עיוות דין המצדיק את ביטול פסק הדין ואף לא מצאתי כי נפגעה זכותו להליך הוגן.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

החלטתו של השופט ח' מלצר מיום 24.2.2012, בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש – מבוטלת בזאת. המבקש יתייצב ביום 22.4.2012 עד השעה 9:00 בתחנת המשטרה במגרש הרוסים בירושלים, לשם תחילת ריצוי עונשו.