רע"פ 1661/00 יעקב ממן נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר:

בעת שריצה המבקש עונש של שנת מאסר בפועל (להלן - עונש המאסר הראשון), גזר עליו בית-משפט השלום בפתח-תקוה, במסגרת תיק פלילי אחר, ששה חודשי מאסר לריצוי בפועל, בגין עבירות סמים (להלן - עונש המאסר השני). כן נקבע, כי עונש זה ירוצה במצטבר לכל עונש אותו מרצה המבקש.

בית-המשפט המחוזי החמיר בעונשו של המבקש, והעמידו על 24 חודשי מאסר בפועל, מבלי לקבוע האם ירוצה עונש זה במצטבר או בחופף לעונש אותו ריצה המבקש באותה עת. ברם, בפקודת-המאסר שהוצאה, נקבע כי המבקש יחל בריצוי עונשו בתאריך בו ניתן גזר-הדין השני, כאשר משמעות הדבר היא, ריצוי העונשים במצטבר באופן חלקי.

מכאן בקשת הרשות לערער שבפנינו, בגדרה טען המבקש, כי בהעדר קביעה מפורשת אחרת של בית-המשפט המחוזי, דין הוא כי שני עונשי המאסר ירוצו באופן חופף.

המדינה הודיעה בתגובתה, כי אכן, משנמנע בית-המשפט המחוזי מקביעת אופן ריצוי עונש המאסר, אין מנוס מאימוץ הוראתו של סעיף 45(ב) לחוק העונשין, תשל"ז1977-, לפיה בנסיבות אלה ישא המבקש עונש מאסר אחד, הארוך מבין אלה שנגזרו עליו, היינו: עונש המאסר השני שנגזר על המבקש. לפיכך הסכימה המדינה הן למתן רשות ערעור, והן לקבלת הערעור לגופו.

אשר-על-כן החלטנו לקבל את הבקשה, לדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור, וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור.

בהסכמת המדינה, כאמור, אנו קובעים כי עונש המאסר השני שהוטל על המבקש ירוצה בחופף לעונש המאסר הראשון שהוטל עליו. מועד תחילת ריצוי עונשו של המבקש יהיה תאריך 18.2.99, הוא תאריך תחילת ריצוי העונש הראשון.