רע"פ 1671/98 משה רחמים נ. מדינת ישראל

עניינה של הבקשה לרשות ערעור בחומרת העונש שגזר בית המשפט המחוזי על המבקש בערעור שהוגש מטעם המדינה על קולת העונש שגזר עליו בית משפט השלום.

ככלל, אין בקשה להקלה בעונש משמשת עילה למתן רשות ערעור לדיון בנושא העונש בערכאה שלישית.

לא מצאתי כי התקיימו במקרה דנן נסיבות המצדיקות חריגה מהכלל האמור.

על כך אוסיף, כי טעות גלויה בגזר דינו של בית משפט השלום, כשהמאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגד המבקש הוארך בו, על אף שנגזר עליו עונש מאסר בפועל. מכאן, שבכל מקרה היה על בית המשפט המחוזי להפעיל את המאסר על תנאי.

אשר לכך כי בית המשפט המחוזי לא נענה לבקשתו של בא כוח המבקש לדחות את שמיעת הערעור, מאחר שהמבקש קיבל את ההזמנה לדיון רק יום אחד לפני הדיון, הרי שאין הבקשה מציינת כי בא כוח המבקש ניסה ללא הצלחה ליצור קשר עם המבקש, ישירות או באמצעות הגורמים שהמבקש היה אתם בקשר, לפני הדיון כדי להתכונן לערעור. יצויין, כי מתגובת המשיבה עולה כי בא כוח המבקש קיבל את הזימון לדיון בערעור אחד-עשר ימים עובר לדיון.

לפיכך נדחית הבקשה. על המבקש להתייצב לריצוי עונשו ביום 26.4.98 עד שעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים.