החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 1690/12 שלום סגל נ. עיריית בני ברק

ניתן ביום

בקצרה

תכנון ובנייה · אי קיום צו הריסה - סגירת מרפסתבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור פלילי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה ערעור על גזר דין בעבירה של אי קיום צו. בית המשפט העליון קבע כי ההרשעה בגין סגירת המרפסת הפכה חלוטה בהסכמה ואינה ניתנת להשגה, וכי המבקש לא העלה טענות לעניין גזר הדין. הבקשה נדחתה ולא מונה סנגור.

העובדות

המבקש הורשע בעבירה של אי קיום צו בשני פריטים. בערעור הראשון הוסכם כי ההרשעה בגין סגירת המרפסת תישאר על כנה, והתיק הוחזר לשמיעת ראיות לגבי הממ"ד, שבוטל בהסכמה. בית משפט השלום גזר קנס, והמבקש טען שוב לעניין ההרשעה ולבררנות האכיפה של העירייה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם ניתן להשיג על הרשעה בעבירה של אי קיום צו לאחר שפסק הדין הפך חלוט בהסכמה?
  2. 2.האם עומדת למבקש טענת הגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית של עיריית בני ברק?

הלכות

  1. 1

    פסק דין שניתן על בסיס הסכמת המבקש והפך חלוט אינו ניתן עוד להשגה, ולכן ההרשעה אינה עומדת לדיון מחדש.

    ״פסק דין זה, שניתן על בסיס הסכמת המבקש, בחתימתו ובחתימת בא כוחו, הפך חלוט ולא ניתן עוד להשיג עליו.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • אי קיום צו
  • הגנה מן הצדק
  • רשות ערעור
  • סגירת המרפסת
  • גזר דין
  • הסכמה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

1690/12

לפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקש:

שלום סגל

נ ג ד

המשיבה:

עיריית בני ברק

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית

המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 25.1.12 בעפ"א 51986-11-11 שניתן על ידי

כבוד השופטת אביגיל כהן

בשם המבקש:

בעצמו

החלטה

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בעפ"א 51986-11-11 (כבוד השופטת א' כהן ) מיום 25.1.2012 אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לעניינים מקומיים בבני ברק (ת"פ 438/09, כבוד השופט צ' עוזיאל ) מיום 24.11.2011.

המבקש הורשע ביום 22.6.2009 בעבירה של אי קיום צו בהתייחס לשני פריטים ונגזר עליו קנס בסכום של 10,000 ש"ח ומאסר על תנאי. על הרשעה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי (ע"פ 8172/09, כבוד השופטת ע' צרניאק (להלן: פסק הדין הראשון )). במסגרת הדיון סוכם על ידי הצדדים כי ההרשעה ביחס לאי קיום צו ההריסה של סגירת המרפסת תישאר על כנה, וכי גזר הדין יבוטל והתיק יוחזר לבית משפט השלום לשמיעת ראיות בנוגע לאי קיום הצו ביחס לממ"ד. ביום 7.12.2009 נתן בית המשפט להסכמה זו תוקף של פסק דין. במסגרת ת"פ 438/09, ובהסכמת הצדדים, בוטל פריט האישום שעניינו אי קיום צו ביחס לממ"ד, ונדונה רק שאלת העונש ביחס לאי קיום הצו הנוגע למרפסת. חרף הסכמתו בפני בית המשפט המחוזי, שב המבקש וטען בבית משפט השלום לעניין עצם הרשעתו בעבירה של אי קיום צו. בית המשפט דחה את טענות המבקש לעניין הרשעתו, וגזר עליו עונש של קנס בסכום של 2,500 ש"ח. על פסק הדין ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. במסגרת הערעור לעניין הכרעת הדין טען המבקש טענת כי עיריית בני ברק אוכפת את הדין באופן בררני, ולפיכך עומדת לו "הגנה מן הצדק" לעניין עצם ההרשעה בעבירה. בית המשפט קבע כי אין מקום לביטול פסקי דין שהפכו חלוטים. לעניין העונש קבע בית המשפט כי לא נפל פגם בפסק דינו של בית משפט השלום.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה מבקש המבקש אף שימונה לו סנגור. במסגרת הבקשה, שב המבקש ומעלה טענת הגנה מן הצדק, וטוען כי מדיניות עיריית בני ברק בררנית, וקשורה לחשיפת שחיתויות בעירייה על ידו. המבקש אינו טוען דבר לעניין העונש.

לאחר עיון בבקשה על צרופותיה, ובהליכים הקודמים בעניינו של המבקש, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

כפי שפורט בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקש מבקש לערער, בעקיפין, על פסק הדין הראשון של בית המשפט המחוזי. פסק דין זה, שניתן על בסיס הסכמת המבקש, בחתימתו ובחתימת בא כוחו, הפך חלוט ולא ניתן עוד להשיג עליו. משכך, הרשעתו של המבקש בעבירה של אי קיום צו ביחס לסגירת המרפסת אינה עומדת עוד לדיון, וכל שיכול המבקש להשיג עליו הוא על גזר הדין. לעניין זה, כאמור, אין כל טענות בבקשת רשות הערעור.

בנסיבות אלו, לא מצאתי מקום למנות למבקש סנגור.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ג באדר התשע"ב (7.3.2012).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עפ 8172/09

הלכות

  1. 1פסק דין שניתן על בסיס הסכמת המבקש והפך חלוט אינו ניתן עוד להשגה, ולכן ההרשעה אינה עומדת לדיון מחדש.