פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1690/12
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
שלום סגל
נ ג ד
המשיבה:
עיריית בני ברק
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 25.1.12 בעפ"א 51986-11-11 שניתן על ידי
כבוד השופטת אביגיל כהן
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בעפ"א 51986-11-11 (כבוד השופטת א' כהן ) מיום 25.1.2012 אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לעניינים מקומיים בבני ברק (ת"פ 438/09, כבוד השופט צ' עוזיאל ) מיום 24.11.2011.
המבקש הורשע ביום 22.6.2009 בעבירה של אי קיום צו בהתייחס לשני פריטים ונגזר עליו קנס בסכום של 10,000 ש"ח ומאסר על תנאי. על הרשעה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי (ע"פ 8172/09, כבוד השופטת ע' צרניאק (להלן: פסק הדין הראשון )). במסגרת הדיון סוכם על ידי הצדדים כי ההרשעה ביחס לאי קיום צו ההריסה של סגירת המרפסת תישאר על כנה, וכי גזר הדין יבוטל והתיק יוחזר לבית משפט השלום לשמיעת ראיות בנוגע לאי קיום הצו ביחס לממ"ד. ביום 7.12.2009 נתן בית המשפט להסכמה זו תוקף של פסק דין. במסגרת ת"פ 438/09, ובהסכמת הצדדים, בוטל פריט האישום שעניינו אי קיום צו ביחס לממ"ד, ונדונה רק שאלת העונש ביחס לאי קיום הצו הנוגע למרפסת. חרף הסכמתו בפני בית המשפט המחוזי, שב המבקש וטען בבית משפט השלום לעניין עצם הרשעתו בעבירה של אי קיום צו. בית המשפט דחה את טענות המבקש לעניין הרשעתו, וגזר עליו עונש של קנס בסכום של 2,500 ש"ח. על פסק הדין ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. במסגרת הערעור לעניין הכרעת הדין טען המבקש טענת כי עיריית בני ברק אוכפת את הדין באופן בררני, ולפיכך עומדת לו "הגנה מן הצדק" לעניין עצם ההרשעה בעבירה. בית המשפט קבע כי אין מקום לביטול פסקי דין שהפכו חלוטים. לעניין העונש קבע בית המשפט כי לא נפל פגם בפסק דינו של בית משפט השלום.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה מבקש המבקש אף שימונה לו סנגור. במסגרת הבקשה, שב המבקש ומעלה טענת הגנה מן הצדק, וטוען כי מדיניות עיריית בני ברק בררנית, וקשורה לחשיפת שחיתויות בעירייה על ידו. המבקש אינו טוען דבר לעניין העונש.
לאחר עיון בבקשה על צרופותיה, ובהליכים הקודמים בעניינו של המבקש, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.
כפי שפורט בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקש מבקש לערער, בעקיפין, על פסק הדין הראשון של בית המשפט המחוזי. פסק דין זה, שניתן על בסיס הסכמת המבקש, בחתימתו ובחתימת בא כוחו, הפך חלוט ולא ניתן עוד להשיג עליו. משכך, הרשעתו של המבקש בעבירה של אי קיום צו ביחס לסגירת המרפסת אינה עומדת עוד לדיון, וכל שיכול המבקש להשיג עליו הוא על גזר הדין. לעניין זה, כאמור, אין כל טענות בבקשת רשות הערעור.
בנסיבות אלו, לא מצאתי מקום למנות למבקש סנגור.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ג באדר התשע"ב (7.3.2012).
ש ו פ ט