רע"פ 1694/06 אביגדור מלאך נ. עיריית קרית מוצקין

המבקש הועמד לדין בבית-המשפט לענינים מקומיים בקריית ביאליק (עמ"ק 647/03) בגין 28 עבירות לפי חוק העזר לקרית מוצקין (העמדת רכב וחנייתו), תשנ"א-1991 (להלן: חוק העזר לקרית מוצקין).

לפי הנטען בכתבי האישום המאוחדים, בתאריכים שונים החנה המבקש את רכבו, אשר שוקל כתשעה טון (להלן: הרכב) ברחוב דבורה שבקרית מוצקין, בניגוד להוראותיו של תמרור מסוג ב-28 (להלן: התמרור), אשר אסר על החניה של רכבים במשקל של יותר מ-4.5 טון.

בתאריך 2.2.2005 זיכה בית-המשפט לענינים מקומיים בקריית ביאליק (השופטת ת' נאות-פרי) את המבקש בקובעו, כי בעוד שהמבקש החנה את רכבו בשטחה המוניציפאלי של קריית מוצקין, התמרור האוסר על חנייתו הוצב בחלק הרחוב הנמצא בשטחה של קריית חיים, אשר הינה חלק מתחומה המוניציפאלי של עיריית חיפה. משכך, קבע בית-המשפט, כי לתמרור אין כל תוקף על האזור בו חנה המבקש.

על פסק-הדין של בית-המשפט לעניינים מקומיים ערערה עיריית קריית מוצקין לבית-המשפט המחוזי בחיפה.

בית-המשפט המחוזי (השופטים י' גריל, מ' נאמן ו-ר' שפירא) קיבל ביום 4.1.2006 את ערעורה של עירית קריית מוצקין וקבע, כי הגם שהתמרור שהוצב בשטחה של קריית חיים אינו חל בשטחה של קריית מוצקין, הרי שניתן להרשיע את המבקש בעבירה לפי סעיף 4(א)(2) לחוק העזר לקרית מוצקין, אשר מחיל לתוך שטחה של קריית מוצקין גם איסורים שנקבעו בתמרורים בערים אחרות.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי, משהרשיע אותו בעבירה לפי סעיף 4(א)(2) לחוק העזר לקריית מוצקין.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לא מצאתי כל פגם בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי אשר הרשיע את המבקש, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, ביחד עם עבירה לפי סעיף 4(א)(2) לחוק העזר לקרית מוצקין. כפי שקובע הסעיף:

מקומות

אסורים

בעצירה,

בהעמדה

ובחניה

4.

(א)

לא יעמיד אדם ולא יחנה ולא ירשה לאחר להעמיד או להחנות רכב, במקום –

(1)

שבו החניה נאסרה בידי ראש העיריה לפי סעיף 2 (להלן – איסור ראש העיריה) והאיסור סומן בתמרור, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחר הוראה מהוראות חוק עזר זה.

(2)

שבו החניה אסורה על פי תמרור שהוצב כדין, אף אם האיסור אינו איסור ראש העיריה.

מלשונו של סעיף זה עולה בצורה ברורה, וללא כל צורך להידרש לפרשנות, כי הגם שהתמרור עצמו הוצב בשטחה של קרית חיים, הרי שאיסור החנייה הגלום בו חל גם בשטחה של קרית מוצקין. מתוקף ההוראה המפורשת בסעיף, נוצר איסור עצמאי בתחום שיפוטה של עירית קרית מוצקין, כנגד החניה ברחוב בו חנה המבקש.

לא מצאתי גם מקום להתערב בקביעתו של בית-המשפט המחוזי, לפיה ניתנה למבקש האפשרות להתגונן מפני הרשעתו בעבירה השונה מהעבירה שיוחסו לו בכתב האישום. כפי שקבע בית-המשפט המחוזי, המבקש ביקש להישפט על דו"ח שעניינו הפרה של הוראות חוק העזר לקרית מוצקין ומשכך, הרי שהיה עליו להתגונן לגבי הפרתן של כל אחת מהוראות החוק החלות על המעשים אותם ביצע.

לאור כל זאת, משהוכח, כי המבקש אכן החנה את רכבו בניגוד לאיסור, נשמט הבסיס מתחת לבקשה.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.