רע"פ 17/10 מששה אישטה נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בבית-משפט השלום ברמלה בעבירה של תקיפה, הואיל ואחז בידה של אשתו וסובב אותה. בעקבות הרשעתו, נדון המבקש לשתי תקופות של מאסר על תנאי, והוא חויב לשלם פיצוי. בגדרו של ערעור בפני בית המשפט, המחוזי טען המבקש כי פעל כפי שפעל מתוך הגנה על קניינו, ועל כן הוא אינו נושא באחריות פלילית. בדחותו את הערעור קבע בית-המשפט, ברוב דעות, כי הסייג של הגנה עצמית שבסעיף 34י לחוק העונשין, התשל"ז-1977, עניינו התגוננת מפני תקיפה המכוונת לרכוש ונושאת אופי אלים, ולא זה המצב בעניינו של המבקש. זאת ועוד, תגובת המבקש חרגה מן הסביר בנסיבות העניין, הואיל והאלימות שהפגין כלפי המתלוננת אינה הולמת את הנזק שהיה צפוי לו.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור, הואיל ולהשקפתו עניינו מעורר שאלה מהותית הדורשת ליבון נוסף, היינו, היקף תחולתו של סייג ההגנה העצמית שבסעיף 34י לחוק. לטענת המבקש, יש להכיר בסעד של עשיית דין עצמי (סעיף 18 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969; סעיף 8 לחוק המיטלטלין, התשל"א-1971), כמקרה פרטי של סייג ההגנה העצמית, ולבחון את מידת השימוש בכוח וסבירותו לאור המבחנים הקיימים במשפט האזרחי.

4.

אין בידי להיעתר לבקשה. סייג ההגנה העצמית שבסעיף 34י לחוק, שעניינו שלילת הפליליות של מעשה שנעשה כלפי תוקף, מצריך קיומם של מספר תנאים: שהמעשה חייב תגובה מיידית; הוא נועד להדוף תקיפה שלא כדין, לאמור, מעשה התגוננות להבדיל מהשבת מלחמה שערה; כי נשקפה מהמעשה סכנה מוחשית ולא סכנה שהסתברותה ערטילאית (ע"פ 20/04 קליינר נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(6) 80, 90 (2004)); ולבסוף, שמדובר בפגיעה בחייו, חירותו, גופו ורכושו של אדם. הסייג לא חל מקום בו המתגונן גרם בהתנהגותו הפסולה לתקיפה, מקום בו ניתן היה להדוף את התקיפה בדרך אחרת, פוגענית פחות לתוקף, או מקום בו לא מתקיים יחס ראוי בין הנזק הצפוי מפעולת המגן לנזק הצפוי מן התקיפה (ע"פ 4191/05 אלטגואז נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.10.2006)). בבקשה שלפני, לא מעורר המבקש שאלה משפטית כי אם שאלה עובדתית, והיא אם בעניינו הפרטני התקיימו אותם תנאים אם לאו. הלכה היא כי אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאים שבעובדה אשר נקבעו בערכאה הדיונית, ומקל וחומר שלא תעשה זאת ערכאת ערעור שניה. המתלוננת העידה, ועדותה נמצאה מהימנה, כי המבקש אחז בחוזקה בידה, סובב אותה והוציא ממנה את ארנקו. על אף שאין חולק כי סייג ההגנה העצמית עשוי לחול גם מקום בו מדובר בהגנה על רכוש, הרי שהשוני באינטרס המוגן בין הגנה על חיי אדם ובין הגנה על רכוש, בא לידי ביטוי בעקרון הפרופורציה (ע"א 11172/05 אלון נ' חדד (טרם פורסם, 21.10.2009); בועז סנג'רו הגנה עצמית במשפט הפלילי 294 (2000)), לפיו נדרש יחס ראוי בין הנזק הצפוי מפעולת המגן לנזק הצפוי מן התקיפה. המבקש הפעיל כוח מקום בו יכול היה לבחור באפשרויות פוגעניות פחות, ומשכך עשה לא יוכל הסייג לחול בעניינו.

הבקשה נדחית.