רע"פ 17/21 אלירן לוגסי נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז–לוד (סגן הנשיאה י'

שפסר, השופט העמית א' יעקב והשופט ש' בורנשטיין ) בעפ"ג 21052-11-19 מיום 24.11.2020, בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (השופט הבכיר ש' שטיין ) בת"פ 3250-07-18 מיום 3.10.2019.

2.

נגד המבקש הוגשו 6 כתבי אישום בגדרם נטען כי ביצע עשרות עבירות מרמה, גניבה, זיוף ומס, אשר במסגרתן הכניס לכיסו למעלה מ-2 מיליון ש"ח.

בתמצית ייאמר, כי על פי המתואר בכתבי האישום, המבקש נהג לבצע עסקאות לרכישת מוצרי הימורים ורכבים בתמורה לשיקים מזויפים או להתחייבותו כי ישוב וישלם למוכרים את התמורה במזומן – אולם לא עשה כן. במקרים שבהם מסר המבקש למוכרים שיק מזויף, לעיתים טען בהמשך לפגמים בעסקה וביקש החזר כספי במזומן – אולם לבסוף גילו המתלוננים כי לא ניתן לפרוע את השיק שהופקד בידיהם.

המבקש הורשע בבית משפט השלום, על פי הודאתו בששת כתבי האישום במסגרת הסדר טיעון, אשר כלל הסכמה כי המשיבה תעתור לעונש מאסר בפועל של עד 8 שנים ו-3 חודשים, וכן פיצוי למתלוננים, מאסר על תנאי וקנס.

3.

בגזר דינו, שקל בית משפט השלום בין היתר את חומרת המעשים, ובכלל זה את התקופה הממושכת שבמהלכה ביצע המבקש את מעשי המרמה, על פני יותר מ-10 שנים; את התכנון והתחכום במעשי ההונאה; את מספר האנשים הגדול יחסית אשר נפלו קורבן לתחבולותיו; ואת מדיניות הענישה הנוהגת.

באשר לנסיבותיו האישיות של המבקש, שקל בית משפט השלום לחובתו בין היתר, את עברו הפלילי, ובכלל זה את הרשעותיו הקודמות בגין עבירות מרמה, זיוף גניבה ואלימות. אולם, נשקלו לקולא מצבו הבריאותי, הנפשי והכלכלי, וכן התמכרותו להימורים שבמסגרתם צבר חובות רבים.

לאור האמור לעיל, גזר בית משפט השלום על המבקש 7 שנות עונש מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירה שיש בה יסוד של זיוף ומרמה, למשך 3 שנים; קנס בסך 10,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תמורתו; וכן פיצוי כספי לכל אחד מ-34 המתלוננים בסך 5,000 ש"ח.

4.

ערעור על גזר דינו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 24.11.2020.

נקבע כי, עונשו של המבקש מידתי לנוכח חומרת מעשיו, התחכום שבבסיסם, ריבוי המעשים והקורבנות ועברו הפלילי המכביד של המבקש; וכי עונשו נמוך מהעונש המקסימלי לו עתרה המשיבה בהתאם להסדר הטיעון.

5.

מכאן הבקשה שלפניי.

בבקשתו, טוען המבקש כי ההליך השיקומי שעבר בין כותלי הכלא מצדיק הקלה בעונשו; וכי סוגיית השלכות ההליך השיקומי במהלך תקופת המאסר, ובטרם ניתן פסק הדין בערעור, מהווה סוגיה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

6.

דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד, אשר מעוררים סוגיה משפטית עקרונית, החורגת מעניינו של המבקש, או כאשר נגרם למבקש עיוות דין מהותי. זאת ועוד, מקום בו בקשת רשות ערעור נסובה על גזר הדין בלבד, לא תתקבל הבקשה, אלא בנסיבות חריגות, כאשר העונש שהושת על המבקש סוטה באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת (רע"פ 8570/18 זגורי נ' מדינת ישראל (11.12.2018)).

עניינו של המבקש אינו נמנה עם מקרים אלו.

7.

חרף ניסיונו של המבקש לשוות לטענותיו כסות עקרונית, הרי שהן נטועות כל כולן בדל"ת אמותיו של עניינו הפרטני.

ממילא, טענות המבקש אינן מצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

8.

יתירה מזאת, איני סבור כי העונש שנגזר על המבקש חמור כלל ועיקר – ודאי שלא במידה המצדיקה מתן רשות ערעור.

המבקש פעל בשיטתיות, בתחבולה ובעורמה, תוך שפגע בעשרות אנשים, עמם לא היה לו דבר. מעשים אלו מחייבים ענישה מוחשית ומרתיעה לאור הפגיעה הקשה שיש בהם ביחסי האמון הבסיסיים הנחוצים לקיומה של חברה תקינה (רע"פ 8778/18 שאויש נ' מדינת ישראל (24.12.2018)).

בית משפט השלום הלך כברת דרך עם המבקש עת הקל בעונשו בשל נסיבותיו האישיות, ואין בטענותיו באשר להליך השיקומי שעבר כדי להצדיק הקלה נוספת עימו. זאת, שכן כידוע, שיקולי שיקום אינם היחידים העומדים לנגד עיניו של בית המשפט בבואו לגזור את עונשו של נאשם, ועליו לאזן בינם לבין שיקולי גמול והרתעה (רע"פ 9275/20 בנארוש נ' מדינת ישראל , פס' 7 (12.1.2021)).

בשולי הדברים אציין כי לא נעלם מעיניי ניסיונו הכן והאמיתי של המבקש להשתקם ולהיגמל מבעיית ההתמכרות ממנה סובל. יש לקוות כי הכלים שירכוש במסגרת טיפולו בבית הסוהר יסייעו לו להשתלב בחברה, לכשיסיים לשאת בעונשו.

9.

הבקשה נדחית אפוא.