רע"פ 1704/08 שאהר בלעום נ. מדינת ישראל

1.

בית משפט השלום דן בשני כתבי אישום שהוגשו נגד המבקש, ובסופו של יום הרשיעו בעבירות הבאות: החזקת רכוש החשוד כגנוב, שימוש ברכב בלי רשות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון וללא ביטוח, התפרצות לבית מגורים וגניבה - עבירות לפי סעיפים 275, 413, 413ג רישא, 384 ו-406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 וסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970. נוכח הרשעתו נגזרו למבקש 24 חודשי מאסר, שנת פסילה בפועל, עשרה חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 5,000 ש"ח, והוא חויב לפצות שני מתלוננים בסכום כולל של 5000 ש"ח. כן הופעלו שני עונשי מאסר על תנאי שעמדו לחובת המבקש, חלקם בחופף וחלקם במצטבר, כך שבסך הכל עליו לשאת ב-39 חודשי מאסר.

2.

במסגרת הטיעונים לעונש עמדה באת-כוח המבקש על נסיבותיו האישיות של שולחה, השינוי שביצע בחייו בשנים האחרונות, ועל פרק הזמן הארוך שחלף מיום ביצוע העבירה ועד לסיומם של ההליכים. בית משפט השלום התייחס בהרחבה לכל אלה, אולם לנגד עיניו עמדו גם עברו הפלילי של המבקש (18 הרשעות קודמות), התרשמותו השלילית של שירות המבחן ממנו, והתנהלותו של הנאשם לאורך המשפט. ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז, וכוון כנגד גזר הדין, נדחה. נקבע, כי תקופת המאסר שהושתה על המבקש אף שאינה קצרה, היא מתחייבת מעברו הפלילי העשיר, והעובדה שמאסרים קודמים בהם נשא לא הרתיעו אותו מלשוב לסורו.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו אותן טענות אשר שימשו אותו בעבר, היינו, שבעונש שהושת עליו לא ניתן משקל הולם לשיקולי שיקום ולזמן שחלף מאז ביצוען של העבירות.

4.

דין הבקשה להידחות, באשר היא אינה מגלה עילה למתן רשות לערער.

כידוע, חומרת העונש לבדה אינה מקימה עילה לדיון בפני ערכאת ערעור שנייה (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)). אכן, להלכה זו נקבעו חריגים, אולם לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם. מעבר לדרוש אוסיף, כי לאחר שעיינתי בפסקי הדין של ערכאות קמא, שוכנעתי כי העונש הנו ראוי ומאוזן, וגם מטעם זה לא סברתי כי עניינו של המבקש מחייב בירור נוסף, שלישי במספר.

הבקשה נדחית.