רע"פ 1704/09 שמעון בן שבת נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט

המחוזי בבאר שבע, מיום 16.2.2009, בתיק ע"פ 5283/08, בגדרו נדחה ערעור של המבקש על חומרת העונש שהשית עליו בית המשפט לתעבורה באשדוד בגזר דינו מיום 14.4.2008 בתיק פ"ל 38/07. כן מצויה בפני בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש במסגרת הליכים אלו.

נגד המבקש הוגש כתב אישום בבית המשפט לתעבורה באשדוד בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ); עבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970; ועבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף תקופה העולה על 6 חודשים, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה.

על פי המתואר בכתב האישום נהג המבקש ברכבו ברחוב באשדוד בתאריך 10.9.2007 על אף שביום 8.5.2006 נפסל מלהחזיק רשיון נהיגה למשך 4 שנים בגין הרשעה קודמת והפקיד את רשיון הנהיגה שלו ביום 11.1.2007.

יצוין כי הרשעתו הקודמת של המבקש (תיק ת' 8184/04 בצירוף תיק ת' 11391/02) היתה בגין שתי עבירות של נהיגה בשכרות ובגינה הושת על המבקש עונש של 4 שנות פסילה בפועל,

6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ו-10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים.

ביום 21.1.2008 הרשיע בית המשפט לתעבורה את המבקש בעבירות שיוחסו לו על פי הודאתו. בנסיבות הענין, לאור העובדה כי בעניינו של המבקש הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן בתיק קודם בו נידון, קבע בית המשפט כי אין מקום לבקש תסקיר נוסף וקבע את התיק לשמיעת טיעונים לעונש.

ביום 14.4.2008 ניתן גזר דינו של בית המשפט לתעבורה (כבוד השופט ג' דניאל ). בית המשפט

קבע כי לאור עברו התעבורתי המכביד של המבקש, הכולל את העבירות שפורטו לעיל וכן עבירה נוספת של נהיגה בשכרות ועבירות נוספות כגון נהיגה ללא רשיון נהיגה, עבירות מהירות ואי ציות לרמזור אדום, אין מנוס בנסיבות הענין מלהשית עליו עונש של מאסר בפועל. משכך, נקבע כי חייב בית המשפט להפעיל את עונש המאסר על תנאי אשר תלוי היה נגד המבקש (בן 10 חודשים כאמור). לפיכך, השית הוא על המבקש עונש של פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה למשך 3 שנים; מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים; הפעלת עונש המאסר על תנאי בן ה-10 חודשים שהושת עליו בתיק ת' 8184/04; ומאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים.

המבקש ערער על גזר הדין בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"פ 5283/08). ביום 16.2.2009, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ' ברנט ), בגדרו נדחה הערעור. בית המשפט המחוזי בחן אף הוא את נסיבות המקרה, ועברו התעבורתי המכביד של המבקש הכולל 42 הרשעות קודמות. עוד נקבע כי חרף ההזדמנויות שניתנו למבקש על ידי בית המשפט והתחשבות בית המשפט בנסיבותיו האישיות בהרשעתו הקודמת, בגינה ריצה כאמור עונש של מאסר בעבודות שירות, לא היה בכך להועיל ואף בעונש המאסר על תנאי שהושת עליו לא היה כדי להרתיעו מביצוע העבירות בהן הורשע. משכך, דחה כאמור בית המשפט את הערעור.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שבפניי, בגדרה שב בא כוח המבקש וטוען כי לאור נסיבותיו האישיות של המבקש היה על בתי המשפט לשים את הדגש על אינטרס שיקומו ולהימנע מהשתת עונש של מאסר בפועל עליו. בין נסיבות אישיות אלו מפורטים מצבו המשפחתי בהיותו גרוש ומשמורן משותף לשני ילדיו כאשר בנו חי עימו, קריסת העסק שפרנס אותו במשך שנים, ותרומתו הרבה לקהילה בה הוא חי. עוד נטען כי שגו הערכאות הקודמות משלא ביקשו תסקיר משלים של שירות המבחן בעניינו ולא התחשבו מספיק בכך שמ דובר בעבירה ראשונה מסוגה המהווה מעידה ראשונה שלו.

עיינתי בבקשה ובהחלטות הערכאות הקודמות ונחה דעתי כי דינה של הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והבקשה אינה מעלה כל עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית.

יתרה מכך, נקבע כבר פעמים רבות, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש בהתחשב בנסיבות הענין. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לנדרש אוסיף, כי אף לגופה דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. המבקש נושא בעברו 42 הרשעות קודמות בעבירות תעבורתיות, מהן עבירות קשות של נהיגה בשכרות ואי ציות לרמזור אדום. יתרה מכך, אך כשנה טרם ביצוע העבירה בגינה הורשע, נידון הוא בגין שתי עבירות של נהיגה לשכרות לעונש פסילה ממושך, עונש מאסר של חצי שנה לריצוי בעבודות שירות וכן עונש של מאסר על תנאי למשך 10 חודשים. בנסיבות אלו תמוהה טענת בא כוח המבקש כי מ דובר

בעבירה ראשונה מסוגה עד כה, וכי מ דובר

במעידה חד פעמית. לא רק זה שאין זו מעידה ראשונה של המבקש, אלא שקיבל הוא בהרשעתו הקודמת הזדמנות מ בית המשפט

אשר חס עליו ולא השימו במאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח בגין העבירות של נהיגה בשכרות. למרבה הצער לא היה באותו עונש של עבודות שירות אותו ריצה המבקש או אף בעונש המאסר על תנאי שרבץ מעליו כדי להרתיעו מלשוב לסורו ולבצע עבירות תנועה נוספות. בנסיבות אלו, לא ניתן לומר כי נפלה משום טעות בפסקי הדין של הערכאות הקודמות.

אשר על כן, נדחית הבקשה לרשות ערעור וממילא מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע העונש.