רע"פ 1739/08 שוטה חוחשבילי נ. מדינת ישראל

בכתב-אישום מתוקן שהוגש נגד המבקש, יוחסו לו לא פחות מעשרה אישומים בהם נטען כי במועדים ובמקומות שונים הוא ניהל מקומות למשחקים אסורים. באחת ההזדמנויות הוא הגדיל לעשות, כאשר הפעיל "עסק" כזה חרף צו שהוצא על-ידי בית-משפט. לבקשת המבקש, צורפו לאישומים אלה חמישה תיקים נוספים שעסקו אף הם בעבירות של ארגון וניהול מקום למשחקים אסורים. המבקש הודה בעבירות כולן, ובית-משפט השלום בתל-אביב ( כבוד השופט מרדכי פלד ) הרשיעו על-פי הודאתו בעבירות לפי סעיפים 228 (14 עבירות), 225 (15 עבירות) ו-287 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, גזר בית-משפט השלום למבקש חמישה חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות, שבעה חודשים מאסר על תנאי, קנס בסך 18,000 ש"ח, והורה על חילוטם של סכומים נוספים שנתפסו על-ידי המשיבה. את הנכונות להסתפק בעונש מתון זה נימק בית-המשפט בנסיבותיו האישיות של המבקש, הודאתו בביצוע העבירות, והעובדה כי חדל מעיסוקו בתחום ההימורים.

ערעור כנגד גזר-הדין שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב נדחה, משלא נמצאה כל עילה להקל בעונש. מנגד, ערעור שהוגש על-ידי המשיבה התקבל, תקופת המאסר הועמדה על שנה אחת בפועל והקנס על 50,000 ש"ח. וכך הסביר בית-המשפט את החומרה שיש לייחס למעשיו של המבקש:

"מדובר בפעילות שיטתית, רצופה, בלתי מופרעת ובלתי מופסקת. אחרי כל פשיטה על המקום בו ניהל ה [מבקש] את המשחקים האסורים, ניתן היה לצפות כי הפשיטות ירתיעו אותו, אלא שלא כך ארע. ה [מבקש] סגר מקום אחד ושב ופתח מקום דומה באזור אחר. מפי התביעה למדנו כי גם היום ולאחר מתן גזר הדין נפתחו נגד ה [מבקש] תיקים בשל עבירות דומות ויש בכך חיזוק נוסף למסקנה כי ה [מבקש]

לא הורתע גם לא על ידי ההליך המשפטי שנוהל נגדו. על הסיכון שבעבירות מסוג זה כבר נאמרו מילים רבות ולא נוכל לחדש בנושא זה. ציבור שלם של מתמכרים משקיע את כספו במכונות מזל במקום שהכסף ישמש לפרנסת משפחות שתלויות בו" (עמ' 5 לפסק-הדין).

בבקשה שבפני נטען כי העונש שהושת על המבקש אינו מתיישב עם הגישה הפשרנית שננקטה עד לאחרונה כלפי מבצעיהם של עבירות מסוג זה. כן נטען, כי לא ניתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המבקש, והעובדה כי משחקים מסוג זה אינם אסורים בארץ מולדתו.

כידוע, יוחדה הרשות לערער בפני בית משפט זה לליבונן של סוגיות עקרוניות להן נודעת השלכה על ציבור גדול של מתדיינים, וחורגות מעניינו הפרטני של המבקש (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא כזה הוא המקרה שבפני, באשר כל מטרתה של הבקשה היא להביא לבחינה נוספת של שאלת העונש הראוי למבקש. עניין זה נבחן בידי שתי ערכאות, וגם אם נתגלעה מחלוקת ביניהן, אין בכך כדי להקים עילה למתן רשות לערער. למעלה מן הדרוש אוסיף, כי בעונש אשר הושת על המבקש אין חומרה יתרה, באשר הוא חטא באותן עבירות במשך מספר שנים, ולא חדל מכך גם לאחר שצו בית המשפט אסר עליו להמשיך באותו עיסוק. בנסיבות אלו לא מצאתי מקום ליתן רשות לערער, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.