רע"פ 176/05 יוסף אבו חרמה נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט י' אלון ), אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בבאר-שבע (השופט ד' לנדסמן ).

נגד המבקש הוגשו שני כתבי אישום, אשר באחד מהם יוחסה לו נהיגה ללא רישיון תקף (להלן: האישום הראשון ) ובשני נהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה (להלן: האישום השני ). המבקש לא התייצב לדיון בבית המשפט לתעבורה ולפיכך הורשע, שלא בפניו, בעבירות אשר יוחסו לו בכתבי האישום. בית המשפט לתעבורה השית על המבקש בגין האישום הראשון עונש של שני חודשי פסילה על-תנאי מלהחזיק רישיון נהיגה וקנס בסך של 500 ש"ח, ובגין האישום השני עונש של ארבעה חודשי פסילה בפועל מלהחזיק רישיון נהיגה וקנס בסך של 800 ש"ח. המבקש הגיש לבית המשפט לתעבורה בקשה לביטול פסק הדין ובקשתו נדחתה, בין היתר בשל כך שלא סיפק הסבר המצדיק את אי התייצבותו לדיון.

על החלטתו של בית המשפט לתעבורה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, בטענה כי אי התייצבותו לדין נבעה מכך שאינו יודע קרוא וכתוב ולפיכך לא הבין את האמור בהזמנה לדין. בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את הערעור בציינו כי טענתו של המבקש נראית תמוהה נוכח חתימותיו על אישור המסירה של כתב האישום ועל תצהירו התומך בבקשתו לביטול פסק הדין וכן נוכח עדותו כי למד 9 שנים בבית ספר. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי העונש אשר הושת על המבקש איננו מופרז כל עיקר, נוכח הרשעותיו הקודמות בעבירות תעבורה. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בה טוען בא-כוח המבקש כי על בית המשפט לגלות גמישות ונכונות לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר המבקש, על מנת לאפשר לו לשטוח את טענותיו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. טענותיו של המבקש נדונו ונדחו על ידי שתי ערכאות, אשר מצאו כי לא היתה כל סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש לדיון בבית המשפט לתעבורה. נוכח האמור לעיל, טענותיו של המבקש אינן מעוררות כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת אשר תצדיק מתן רשות ערעור לערכאה שלישית.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית ועימה גם הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.