רע"פ 1761/08 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המבקש, קטין כבן 15 , נהג באלימות בשני אירועים שהתרחשו במוסדות חינוך, ובעקבות כך יוחסו לו עבירות של הסגת גבול, תקיפת עובד ציבור, איומים ותגרה. בית-המשפט השלום לנוער בחן את נסיבותיו האישיות של המבקש, וקבע כי ראוי לנקוט בענינו מאמץ שיקומי, בגדרו הוא ישולב במסגרת טיפולית שתסייע בהצבתם של גבולות לאלימותו. שירות-המבחן, בתסקיר שהונח בפני בית-המשפט לנוער, המליץ על הוספתו של יסוד הרתעתי בדמותה של הרשעה בפלילים. לאחר שהודה במיוחס לו הורשע המבקש, הושת עליו קנס, הוא חויב לחתום על התחייבות להימנע מעבירות של אלימות מסוג פשע, וכן הועמד המבקש לתקופת מבחן בת כשנתיים מלווה בשהייה בהוסטל. בית-המשפט המחוזי לא ראה מקום להתערב בפסק-דינה של הערכאה הדיונית, וכעת עותר בא-כוח המבקש להתיר לשולחו לערער בשנית על הרשעתו ועל ההחלטה המחייבת אותו לשהות בהוסטל.

2.

לא מצאתי מקום או עילה להיעתר לבקשה. אך ברור הוא. כי הטיפול הפלילי בקטינים שפשעו כרוך ברגישות מיוחדת, פרי התקווה כי ניתן יהיה למצוא עבורם מסגרת שיקומית, שתוכל להבטיח את חזרתם לחיים תקינים. ערכאות הנוער, ולצדן שירות-המבחן, הם האמונים על מלאכה מורכבת זו, ועל כתפיהם האחריות הכבדה להבטיח כי הפתרון הטיפולי יהיה יעיל להשגת המטרה שנקבעה. הדעת נותנת לפיכך, כי התערבות בשיקול דעתו של בית-המשפט לנוער תיעשה במקרים חריגים בלבד, ומקל וחומר שעה שהדבר מונח לפתחה של ערכאת ערעור שנייה. במקרה דנן, התרשמותו של בית-המשפט לנוער, בעקבות שירות-המבחן, כי ההרשעה היא יסוד חיוני בשיקומו של המבקש, נוכח תרומתה להצבת גבולות ובאפשרה את השילוב במעון, היא פרי שיקול-דעתו המקצועי. לא ראיתי, אף בידי בא-הכוח המלומד לא עלה להראות, מה עילה היא להתערבות בשיקול-דעת זה. המסקנה היא כי יש לדחות את הבקשה, וכך אני עושה.