רע"פ 1766/04 מרדכי סלור נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 4.1.04, אשר דחה את ערעורו של המבקש על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב מיום 29.5.03, לפיה לא יוארך המועד להפסקת שימוש חורג ביחידה שברשותו של המבקש לצורכי משרד.

ביום 5.11.96 הוגש כנגד המבקש - בן 68 ביום הגשת כתב האישום ועורך דין במקצועו - כתב אישום בגין שימוש חורג שעשה בדירת מגורים בשטח של 61 מ"ר ברחוב בלוך בתל-אביב, לצורכי משרד. ההליכים בעניינו של המבקש נמשכו זמן רב ובסופם, ביום 19.12.99, הורשע המבקש על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון. מכוח הסדר הטיעון הוצא צו להפסקת השימוש החורג אשר אמור היה להיכנס לתוקפו 24 חודשים מיום מתן פסק הדין היינו, ביום 19.12.01. לאחר מתן מספר ארכות לתקופות שונות, דחה ביום 29.5.03 בית המשפט לעניינים מקומיים את בקשתו להאריך לתקופה נוספת את המועד להפסקת השימוש החורג שעשה המבקש בדירת המגורים. כאמור, ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה גם הוא. בפסק דינו ציין בית המשפט המחוזי כי במשך כל 8 שנות הדיונים המשפטיים זכה המבקש להתחשבות מלאה וקיבל ארכות ככל שביקש לשם מימוש כוונתו לסגור את המשרד. יחד עם זאת קבע בית המשפט כי במשך תקופה ארוכה זו, לא פעל המבקש להשיג היתר לשימוש חורג, אלא רק בשנה האחרונה, שנת 2003. בנסיבות אלה, כך נפסק, לא הייתה מלכתחילה כל הצדקה ליתן הארכות מועד חוזרות ונשנות ולפיכך הוחלט על כניסתו לתוקף של צו הפסקת השימוש החורג ביום 15.3.04, תוך מתן אורכה למבקש להתארגן לקראת סגירת משרדו. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

בבקשתו טוען בא-כוח המבקש כי מרשו אדם מבוגר, בן 77 וחולה מאוד, אשר פועל במשרדו ברחוב בלוך בתל-אביב מזה 30 שנים. מחלתו, כך נטען, מחייבת אותו להימנע מכל לחץ נפשי או פיזי – כדוגמת אלו הכרוכים בסגירת משרדו - אשר עלולים להיות מסוכנים לבריאותו. עוד הוסיף בא-כוח המבקש כי משרדו של מרשו איננו מהווה מטרד ליתר דיירי הבניין ומכל מקום באותו בניין פועל משרד עורכי דין נוסף בקומת הקרקע. כן טען בא-כוחו של המבקש כי מרשו הגיש בקשה להיתר שימוש חורג מעורב, כך שיתאפשר לו להשתמש בדירה הן כדירת מגורים והן כמשרד. בהודעת עדכון הודיעני המבקש כי ועדת המשנה של הועדה המקומית תל-אביב יפו החליטה ביום 3.3.04 לאשר את בקשתו לשימוש מעורב מדירת מגורים למגורים ומשרד עורך-דין בקומה א', למשך שנה אחת בכפוף לערבות בנקאית מצדו.

מתגובת העירייה לבקשה עולה כי בביקורת שנערכה במקום על-ידי מהנדסי מחלקת הפיקוח על הבניה, לצורך בדיקת התכניות שהגיש המבקש למתן היתר לשימוש חורג, נמצא כי במשרדו של המבקש עובדים עוד שלושה עורכי-דין אשר להם, ככל הנראה, מושכרים חלקים מהדירה. מכל מקום נטען, כי ההיתר שניתן למבקש הנו לשימוש מעורב בעוד ישנן אינדיקציות לכך שהדירה כולה משמשת למשרד. המבקש, כך הובהר, מתגורר עם אשתו בדירה בבנין אחר באותו הרחוב. באשר למשרד עורכי הדין הפועל באותו הבניין טוענת העירייה כי לפי הת.ב.ע החלה על האזור ניתן לאשר שימושים חורגים למי שמשרדיהם מנוהלים בקומת הקרקע של הבניינים באותו הרחוב. כזה הוא המשרד האמור, אשר קיבל היתר לשימוש חורג ואשר הארכת תוקפו נבחנת בימים אלו.

לאחר שעיינתי בבקשתו של המבקש ובתגובת המשיבה שוכנעתי כי אין הבקשה מגלה כל עילה להתערבות בית משפט זה. עניינו של המבקש, אשר נדון בשתי ערכאות, אינו מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה קיומו של דיון ב"גלגול שלישי" בפני בית-משפט זה (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). במקרה זה במיוחד, מאחר וההליכים נמשכים מזה כשמונה שנים, ומאחר ועניינו של המבקש חזר ונבחן על-ידי הגורמים המוסמכים לכך בעירייה, אין כל צידוק ענייני למתן אורכה נוספת. גם טענת ההפליה ביחס למשרד עורכי הדין הנוסף אותה העלה המבקש, נבחנה על-ידי המשיבה ותשובתה מניחה את הדעת. מקום בו התכנית מתירה שימוש חורג בדירה הממוקמת בקומת הקרקע, אין בסיס לטענת הפליה בגין דחית בקשה לשימוש חורג בקומה שאיננה קומת קרקע. עוד אוסיף כי ועדת המשנה של הועדה המקומית החליטה אמנם להתיר שימוש מעורב בדירת המבקש למשך שנה אחת עד לפינויה, אולם השאלה האם המבקש עושה בה שימוש מעורב או אחר הנה שאלה עובדתית שאינה מצדיקה מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.