רע"פ 1778/14 רוני ואקנין נ. עיריית תל אביב יפו

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' לוי ), בעפ"א 66307-10-13, מיום 23.1.2014, בגדרו התקבלו חלקית ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' הימן ), בת"פ 2295-12, מיום 27.10.2013.

רקע והליכים קודמים

2.

מעובדות כתב אישום שהוגש נגד המבקש עולה, כי המבקש הפעיל עסק לממכר פירות וירקות ברחוב בר-לב שבעיר תל אביב-יפו (להלן: בית העסק ). ביום 26.2.2009, במסגרתו של ת"פ 4927/07, הורה בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו למבקש לסגור את בית העסק, ולהימנע מלהשתמש בו עד לקבלת רישיון או היתר זמני כדין (להלן: הצו השיפוטי ). עוד קבע בית המשפט לעניינים מקומיים, כי כניסתו לתוקף של הצו השיפוטי תעוכב בשנה. ואולם, ביום 30.10.2011, בשעה 13:30 או בסמוך לכך, חרף קיומו של הצו השיפוטי האוסר על כך, הפעיל המבקש את בית העסק מבלי שיש בידיו רישיון כדין.

בגין מעשים אלו, יוחסו למבקש העבירות הבאות: אי קיום צו בית משפט, לפי סעיף 18 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק ); עיסוק בעסק טעון רישוי לפי החוק ללא רישיון, עבירה לפי סעיפים 4 ו-14 לחוק.

3.

ביום 3.1.2013 הורשע המבקש, על יסוד הודייתו, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וביום 3.10.2013, נגזר דינו. בית המשפט לעניינים מקומיים ציין כי המבקש הורשע כבר בעבר בהפרת צו שיפוטי, במסגרתו של ת"פ 3783/10, ונגזרו עליו שלושה חודשי מאסר על-תנאי, לצד עונש של " קנס לא גבוה ". בית המשפט לעניינים מקומיים קבע, כי " לגישה הסלחנית והמקלה, שנהגה ערכאה זו בנאשם [במבקש] בשלביו הקודמים של ההליך, שוב אין צידוק ", שכן דומה כי המבקש ניצל את העונשים הקלים שהוטלו עליו, על-מנת להמשיך ולהפעיל את בית העסק באופן בלתי-חוקי. לצד הקולה התחשב בית המשפט לעניינים מקומיים בהודייתו של המבקש ובמצבו הכספי הקשה. ומנגד, נתן דעתו לכך שהמבקש ממשיך להפר את הצו השיפוטי גם כיום, תוך שהוא טרם שילם את הקנס וחתם על התחייבות, בת"פ 3783/10.

על יסוד הדברים האלו, הטיל בית המשפט לעניינים מקומיים על המבקש את העונשים הבאים: הפעלת 90 ימי המאסר על-תנאי שהוטלו על המבקש, תוך הפנייתו של המבקש לשירות המבחן לצורך בחינת האפשרות שהעונש ירוצה על דרך של עבודות שירות; 6 חודשי מאסר על-תנאי, למשך 3 שנים, לבל יעבור המבקש עבירה של הפעלת בית עסק ללא רישיון או עבירה של אי-קיום צו בית משפט; קנס בסך 90,000 ש"ח, בו משוקללת גם ההתחייבות להימנע מעבירה שהוטלה עליו בת"פ 3783/10, עליה לא חתם

המבקש; חתימה על התחייבות בסך 75,000 ש"ח, לפיה המבקש לא יעבור עבירה של הפעלת בית עסק ללא רישיון או עבירה של אי-קיום צו בית משפט. נקבע, כי במידה שהמבקש לא יחתום על ההתחייבות עד ליום 3.11.2013, הוא ייאסר למשך 14 ימים או עד לחתימה על ההתחייבות, לפי המוקדם.

ביום 27.10.2013, ניתן גזר דין משלים, במסגרתו נקבע כי המבקש ירצה את עונש המאסר שהוטל עליו על דרך של עבודות שירות.

4.

המבקש ערער על גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית המשפט המחוזי חזר וציין, כי המבקש ניצל לרעה את ההזדמנויות שניתנו לו על-ידי הערכאות השונות בעבר, ובחר שלא לקיים את הצו השיפוטי במשך למעלה מארבע שנים. בשלב זה, פנה בית המשפט המחוזי לסקירת מדיניות הענישה במקרים דומים, וקבע, כי חרף עברו הפלילי של המבקש, הקנס שהוטל עליו, חורג לחומרה ממדיניות הענישה המקובלת. לפיכך, הפחית בית המשפט המחוזי את סכומו של הקנס ל-70,000 ש"ח. עוד נקבע, כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו מצדיק התערבות ביתר חלקי גזר הדין, אשר נמצאו הולמים ואף מקלים, בנסיבות העניין.

הבקשה לרשות ערעור

5.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, במסגרתה נטען, כי גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים משקף החמרה קיצונית ברף הענישה הנהוג בעבירות של רישוי העסקים. לחיזוק טענתו, הפנה המבקש לשורה של פסקי דין בהן הוטלו עונשים קלים משמעותית מאלה שהוטלו על המבקש, בגין ביצוע עבירות של אי קיום צו שיפוטי. המבקש הדגיש, כי הליכי קבלת רישיון העסק נמצאים בעיצומם ובקשה שהוגשה מטעמו חסרה רק את אישורה של

" מחלקת ביקורת עסקים ". בנוסף, מציין המבקש את מצבו הכלכלי הקשה.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות.

7.

הלכה מושרשת היא כי בקשות רשות ערעור תתקבלנה בצמצום ואך במקרים בהם עולה שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה, וכן במקרים חריגים בהם קיים חשש מפני עיוות דינו של המבקש או משיקולי צדק כלפיו (רע"פ 8561/13 פלוני נ' מדינת ישראל (2.4.2014); רע"פ 1623/14

גבארה נ' מדינת ישראל (1.4.2014); רע"פ 1717/14 ליזרוביץ' נ' מדינת ישראל (30.3.2014)). בענייננו, בקשת רשות הערעור אינה מעלה כל שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה עקרונית רחבת היקף, וכל כולה ממוקדת באיזון הקיים בין שיקולים ספציפיים, הרלוונטיים לעונשו של המבקש, על רקע הנסיבות הקונקרטיות של עניינו. בקשות כגון דא, אינן מצדיקות עריכת דיון ב" גלגול שלישי ". בנוסף, לא מצאתי כי קיים חשש מפני עיוות דינו של המבקש או כי קיימים שיקולי צדק כלפיו המצדיקים היעתרות לבקשה. די בטעמים אלו על-מנת לדחות את הבקשה.

8.

לא למותר הוא להוסיף, כי ככלל, טענות בדבר חומרת העונש אינן מצדיקות מתן רשות ערעור אלא במקרים חריגים בהם עונשו של המבקש חורג באורח קיצוני ממדיניות הענישה המקובלת והראויה ( רע"פ 8561/13 פלוני נ' מדינת ישראל (2.4.2014); רע"פ 319/14 חמו נ' מדינת ישראל (18.3.2014); רע"פ 792/14 סבאג נ' מדינת ישראל

(16.3.2014)). בנידון דידן, מפעיל המבקש מזה למעלה מחמש שנים בית עסק מבלי שיש ברשותו רישיון עסק לשם כך, ואגב הפרה של צו שיפוטי שהוצא נגדו והורה לו לסגור את בית העסק, עד ליום 26.2.2010. המבקש הורשע בעבר בגין הפרתו של הצו השיפוטי, והוטל עליו עונש מאסר על-תנאי וקנס. עוד יצוין, כי הערכאות הקודמות דחו את כניסתם לתוקף של העונשים שהוטלו על המבקש לתקופות משמעותיות, על-מנת לאפשר לו למצות את הליכי הרישוי, ולחלופין להיערך לסגירתו של בית העסק. ברם, בכל אלה לא היה כדי להביא את המבקש לכוף את ראשו בפני החוק, ולקיים את מצוות הדין. בנסיבות האלו, יש טעם של ממש בקביעותיהן של הערכאות הקודמות, לפיהן יש מקום להחמיר בעונשו של המבקש. אשר לטענותיו של המבקש בדבר מדיניות הענישה הנהוגה, הרי שאלו מצאו את ביטויין הראוי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר הפחית מעונש הקנס שהוטל על המבקש, ולא מצאתי כי יש מקום להתערבות נוספת בעונשו של המבקש. גם השיקולים הנוגעים למצבו הכלכלי של המבקש ומאמציו לקבל רישיון לבית העסק, לא נעלמו מעיני הערכאות הקודמות, וגם מטעם זה אין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור.

9.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.