רע"פ 1785/07 אלי קרייף נ. מדינת ישראל

בית-משפט השלום קריות הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. העובדות בגינן הורשע המבקש היו שהוא התחזה כנציג של חברת "נופש חלומי", תוך שהוא מציע לציבור הרחב לרכוש ממנו חבילות נופש באילת. בדרך זו שלשל המבקש לכיסו עשרות אלפי שקלים, מבלי שטרח להעביר את התמורה הנאותה למלונות בהם ביקשו לקוחותיו לנפוש. רק בהגיעם לאילת נכחו הנופשים לדעת כי הולכו שולל, והם נאלצו לשלם בשנית עבור הנופש.

לאור הרשעתו גזר בית-משפט השלום למבקש שנת מאסר ותשעה חודשים מאסר על תנאי. בית-המשפט עמד על עברו המכביד של המבקש, הכולל לא פחות מאשר 20 הרשעות קודמות בעבירות מרמה, והדגיש כי לולא מצבו הבריאותי הלקוי והזמן הרב שחלף מאז בוצעה העבירות, אפשר שהעונש שהיה מוטל עליו היה חמור יותר.

ערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי בחיפה, וכוון כנגד גזר-הדין – נדחה.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, ואת בקשתו משתית הוא על שניים: ראשית, המשיבה לא יידעה אותו על העברתו לידיה של חומר החקירה, ובכך פעלה בניגוד להוראת סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982. שנית, מכוח הוראתו של סעיף 15א לאותו חוק, על תובע המתעתד לבקש להשית על נאשם עונש של מאסר להודיע על כך לבית-המשפט בהקדם, ובמצב זה "ימונה לנאשם שאינו מיוצג, סנגור", לשון הסעיף. אומר כבר עתה, כי הוראה זו אינה רלוונטית לעניינו של המבקש, ולא רק בשל המועד בו נכנסה לתוקף (31.12.2006), אלא גם נוכח העובדה כי המבקש היה מיוצג במהלך הדיון בפני שתי ערכאות קמא.

נותרה אפוא הטענה הראשונה – העוסקת בהוראת סעיף 60א הנ"ל – והמבקשת להביא לזיכויו של המבקש לאחר שהודה בעובדות כתב-האישום. טענה זו דינה להידחות אף היא, בשל המועד בו נטענה לראשונה. המבקש היה מיוצג בעת שהודה בעובדות שיוחסו לו, וחזקה עליו כי היתה זו החלטה מושכלת שקיבל לאחר שהתייעץ עם בא כוחו. בכך זנח המבקש טענות מקדמיות לגבי פגמים פרוצדוראליים שעתה הוא טוען לקיומם (וראו לעניין זה את סעיף 151 לחסד"פ). משכך, בקשה זו אינה מעוררת כל שאלה משפטית המצדיקה קיומו של ערעור נוסף, ומכאן החלטתי לדחותה.