פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1787/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אורי צונה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 9725/05 מיום 5.2.06, שניתן על-ידי כבוד
סגן-הנשיאה צ' סגל והשופטים ע' חבש וי' נועם
בשם המבקש: בעצמו
בשם המשיבה: עו"ד ליאנה
בלומנפלד
החלטה
כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בירושלים כתב אישום (ת.פ. 3103/04), המייחס לו עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ג) וסעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שתי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; עבירה של הסגת גבול לפי סעיף 447(א)(1) לחוק העונשין; עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין ועבירה של הכשלת שוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין.
לפי הנטען בכתב האישום, בעקבות מחלוקת שנפלה בין המבקש לבין רעייתו (להלן: המתלוננת) בבוקר שבת ה- 17.7.04, לאחר שהמבקש חזר מבית הכנסת, ירדה המתלוננת לדירת השכנים. המבקש ירד בעקבותיה, נכנס אף הוא אל דירת אותם שכנים ואיים על שניהם באיומים גסים, סירב לצאת מהדירה משנדרש לכך ואף היכה את בעל הבית באוזנו. המחלוקת שנפלה בין המבקש לרעייתו הייתה אף היא נושא לאישום בגינה הואשם המבקש בתקיפה בנסיבות מחמירות, איומים והכשלת שוטר. בנוסף, כשהגיעו שוטרים לביתו של המבקש, אחז המבקש בידו סכין מטבח ואיים שלא יתקרבו אליו.
בית-משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ר' שטראוס) זיכה, ביום 14.2.05, את המבקש מעבירות של תקיפת רעייתו בנסיבות מחמירות, איום כלפי רעייתו והכשלת שוטר במילוי תפקידו והרשיע אותו בעבירת תקיפת שכן, איומים על השכן והסגת גבול.
ביום 12.9.05 גזר בית-משפט השלום על המבקש שלושה חודשי מאסר בפועל וכן שלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. כמו-כן, הפעיל בית-משפט השלום את שלושת חודשי המאסר המותנה, שנגזרו על המבקש בת.פ. 4851/01, באופן שחודש אחד ירוצה במצטבר לעונש המאסר וחודשיים ירוצו בחופף לו.
על פסק-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים. בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיאה צ' סגל והשופטים ע' חבש וי' נועם) דחה את הערעור בקובעו, כי במכלול הנסיבות לקולא עליהן הצביע בא-כוח המבקש, לא נמצא ערך של ממש.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. במסגרת בקשתו הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו. ביום 14.3.06 החלטתי לעכב את ביצוע עונש המאסר עד למתן החלטה אחרת.
המבקש טוען, כי העבירות שביצע נולדו בגלל מצוקה נפשית שקשה היה לו לעמוד בה וחרדתו נבעה מהמאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד כנגדו בגין עבירת אלימות במשפחה. בנסיבות אלה, טוען המבקש, לא היה מוצדק להכניסו לבית הכלא ולהפעיל את התנאי שהיה תלוי ועומד כנגדו. כמו-כן, טוען המבקש, כי שירות המבחן המליץ במפורש בתסקירו על הארכת המאסר על תנאי. לפיכך, לטענתו, לא צריך לתת משקל מכריע או מוחלט לעובדה, שניתנה לו הזדמנות בעבר והוא לא ידע להעריכה נכון וזאת במיוחד לאחר שזוכה מעבירת האלימות כנגד רעייתו. עוד מציין המבקש, כי יש לו מערכת יחסים סבוכה בתוך המשפחה, מצוי במצב פסיכיאטרי רגיש והוא מטופל. לבסוף טוען המבקש, כי הגם שבית-המשפט המחוזי ביקש את חוות-דעת הממונה על עבודות השירות, לבסוף הכריע בדבר עונש מאסר בפועל.
מנגד, תומכת המשיבה ידיה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית, לא כל שכן סוגיה חדשנית או מורכבת.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולארי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).
כידוע, אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); כך, למשל, נקבע ברע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם):
"בית משפט זה אינו נוהג ליתן רשות ערעור שעה שהערעור המבוקש עוסק אך ורק בחומרת העונש שנגזר: 'הלכה היא מימים ימימה, כי 'על חומרת העונש אין נוהגים לתת רשות לערער בכלל כי בעניין עונש מספיקות שתי ערכאות די והותר'... רשות כזאת ניתנת רק במקרים חריגים ומיוחדים והמקרה דנן אינו כזה'" (ראו גם רע"פ 1459/91 טולדנו נ' מדינת ישראל
(לא פורסם); רע"פ 2092/04 קשקוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
אף לגופו של עניין, דין בקשת רשות הערעור להידחות. המבקש הורשע בעבר בעבירות אלימות, תקיפה ואיומים ועבר את העבירות נשוא בקשה זו זמן קצר לאחר שהורשע בעבירות קודמות ובעת שהיה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה. בנסיבות אלה, אני סבור, כי בדין קבעו הערכאות הקודמות, כי המבקש אינו ירא את מורא הדין וכי לא הפנים את חומרת התנהגותו האלימה. בנסיבות אלה, אין בעונש שנגזר על המבקש משום חריגה ממדיניות הענישה הראויה בעבירות מסוג זה.
בקשת רשות הערעור נדחית.
החלטתי מיום 14.3.06 – בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מבוטלת.
על המבקש להתייצב ביום 6.8.06 לא יאוחר מהשעה 10:00 בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, י"ד בתמוז תשס"ו (10.7.06).
ש
ו פ ט