רע"פ 179/09 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

נגד המבקש הוגש כתב-אישום בו יוחסו לו סדרה של מעשי אלימות כלפי אחיותיו. בתום שמיעתן של הראיות, ולאחר הפסקה במהלכה נועץ המבקש עם בא-כוחו, הוא הודה בכל עובדותיו של כתב-האישום, ובעקבות כך הורשע, ונדון ל-20 חודשי מאסר. כמו כן, הופעלו שלושה מאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו בגין הרשעות קודמות, חלקם בחופף וחלקם במצטבר, כך שבסך הכל על המבקש לשאת ב-45 חודשי מאסר. בנוסף, נגזרו למבקש מאסרים על-תנאי.

2.

במסגרת ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בנצרת, הוא עתר להתיר לו לחזור מהודאתו, ובקשתו נדחתה. בערעורו טען, כי סבר בטעות שנרקמה עסקה עם התביעה אשר כללה הסכמה להקלה בעונש, ומכך נבעה הודאתו. בדחותו את הערעור קבע בית-המשפט, כי "המערער היה מיוצג לאורך כל ההליך בבית המשפט קמא. שעה שעמד על חפותו נשמעו כל הראיות בתיק, ולאחריהן, חכך בדעתו והחליט להודות במיוחס לו" (פסקה 10 לפסק-הדין). עוד נקבע, כי הבקשה לחזור מן ההודאה נבעה מחמת טעות בכדאיות בלבד, וטעם זה אינו מצדיק את קבלתה. גם טענות שהעלה המבקש כנגד העונש נדחו. נקבע כי הערכאה הדיונית הקלה עם המבקש, הואיל והמאסרים המותנים לבדם, לו הצטברו זה לזה, היו מגיעים ל-47 חודשים.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו אותן טענות ששימשו אותו בעבר, לאמור, כי לא הבין את המשמעות של הודאתו, וכי סבר שההודאה היא חלק מהסדר טיעון בגדרו הוסכם על הקלה בסעיפי האישום והעונש.

4.

אין בידי לקבל את הבקשה, באשר היא אינה מגלה עילה המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית. המבקש בחר להודות בעובדות המפלילות אשר יוחסו לו, ואפשר שעשה זאת מתוך תקווה כי הדבר יביא להקלה בעונש. נראה שבדיעבד סבר כי עשה מקח טעות, והרי כבר נקבע לא אחת כי עניין זה אינו מקים עילה ליתן רשות לערער. כך או כך, הערכאה הדיונית הקלה עם המבקש בדרך הפעלתם של המאסרים על תנאי, ומשהעניין נבחן בשנית על ידי בית המשפט המחוזי, לא מצאתי כי יש מקום או עילה להוסיף וללבנו גם בפני בית משפט זה.

הבקשה נדחית.