רע"פ 1809/19 פלוני נ. עיריית חיפה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' נאות פרי ) בעפ"א 43652-12-18 מיום 22.1.2019, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על דחיית בקשתו להארכת מועד להישפט בבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה (כב' השופטת ס' גץ-אופיר ) בעמ"ק 48344-11-18 מיום 2.12.2018.

רקע והליכים קודמים

1.

ביום 31.3.2016, נרשם לחובתו של המבקש דו"ח בגין ביצוע עבירה של הפרת סדר וגרימת אי-נוחות במקומות ציבוריים, לפי סעיף 58(א) לחוק עזר לחיפה (שמירת הסדר והניקיון), התשמ"ב-1981. בדו"ח נרשם כי המבקש סירב לחתום על הדו"ח וכי הדו"ח נמסר לידיו.

2.

בחלוף כשנתיים וחצי, הגיש המבקש לאגף הפיקוח העירוני בקשה לביטול הדו"ח, אולם זו נדחתה. לפיכך, הגיש לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה להארכת מועד להישפט. בית המשפט לעניינים מקומיים הורה למבקש לצרף לבקשה תצהיר שבו יתייחס לעניין סירובו לחתום על הדו"ח.

בתצהיר שהגיש, גולל המבקש שורה ארוכה של אירועים והעלה טענות קשות כלפי פקחי העיריה ושוטרים שלטענתו מתנכלים לו ואף מכים אותו, אולם לא התייחס לאירוע האמור בדו"ח על פי מועדו. עוד הצהיר כי הפקחים מעולם לא מסרו לידיו מסמך או דו"ח כלשהו וכן כי מעולם לא קיבל התראה או דו"ח במכתב רשום, וכי הדבר נודע לו רק כשחשבונו עוקל לטובת העירייה. לפיכך, דחה בית המשפט את הבקשה משלא ניתן נימוק לשיהוי הכבד שבהגשתה.

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט קבע כי אין מקום לפקפק באמור בהודעת הקנס, כי המבקש סירב לחתום על הדו"ח; כי תצהירו של המבקש אינו כולל כל התייחסות לעניין מסירת הדו"ח והסירוב לקבלו; וכן כי המבקש לא העלה כל נימוק להצדקתו של השיהוי הכבד.

המבקש ממאן להשלים עם פסק הדין, ומכאן הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

3.

המבקש טוען כי לא הוסבר לו כי בתצהירו עליו להתמקד בעובדות הנוגעות לסירובו לחתימה על הדו"ח; כי בתצהירו עמד על כך שמעולם לא נמסר לידיו דו"ח או מסמך כלשהו על ידי הפקחים; וכן חזר והעלה טענות ביחס לאירועים אחרים שבהם נרדף על ידי פקחים ושוטרים.

דיון והכרעה

4.

לאחר עיון בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים בלבד שבהם עולה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או כללית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים ( ר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לב(3) 123 (1982)), או במקרים שבהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין ( רע"פ 6487/12

דביר נ' מדינת ישראל (15.7.2013)). הבקשה אינה עומדת באמות מידה אלו, משום שהיא אינה מעלה סוגיות כגון דא וכל הטענות המנויות בגדרה נוגעות לנסיבותיו הפרטניות של המבקש, ובפרט לקביעות עובדתיות שנקבעו בעניינו. אף לא שוכנעתי כי נגרם למבקש עיוות דין או אי-צדק המצדיק את התערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי".

5.

כפי שעולה בבירור מהחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה מיום 3.10.2018, היה על המבקש להגיש תצהיר ובו התייחסות לעניין הסירוב כתנאי לדיון חוזר בבקשתו, והדבר כאמור, לא נעשה. גם אם אקבל את טענת המבקש כי לא הוסבר לו בבית המשפט לעניינים מקומיים כי עליו להתייחס בתצהירו לעניין הסירוב, הרי שגם לפני בית המשפט קמא וגם בבקשה שלפני לא התייחס המבקש לעניין זה.

6.

יתרה מכך, תצהיר המבקש אינו כולל כל התייחסות לאירוע הספציפי המתואר בדו"ח, אלא לאירועים אחרים. בנסיבות אלה לא ניתן להסתפק בהצהרתו הכללית ולפיה מעולם לא קיבל לידיו דו"ח מהפקחים העירוניים.

7.

סוף דבר, הבקשה נדחית.