רע"פ 1824/00 חסן דבאח נ. מדינת ישראל

המבקש הואשם בבית-משפט השלום בגין שש עבירות של העלמת הכנסות לצורך התחמקות מתשלום מס הכנסה. בית-משפט השלום דחה את גרסתו של המבקש, לפיה ההפרש בין ההכנסות שנמצאו בבדיקת הפתע שערכו חוקרי המס ובין הדיווחים שלו לרשויות מקורו בהכנסות שאינן חייבות במס, כגון העברות בנקאיות, החזרי הלוואות, מכירת נכסים וכספי ירושה.

בית-המשפט המחוזי (סגן-הנשיא חיים פיזם, והשופטים סלים ג'ובראן ויצחק דר) דחה את ערעורו של המבקש על הרשעתו. בית-המשפט המחוזי קבע, כי טענותיו של המבקש, לפיהן יש בגרסה שהציג לבית-המשפט כדי להעלות ספק בדבר מקור ההפרש הכספי, נטענות כנגד ממצאיו העובדתיים של בית-משפט השלום. בית-המשפט המחוזי מצא כי ממצאים אלו מבוססים על חומר הראיות שהוצג בפני בית-המשפט ועל התרשמותו מהמבקש, וככאלו, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן.

מכאן בקשת הרשות לערער שבפניי, בגדרה חוזר המבקש על טענותיו, כפי שהועלו בבית-המשפט המחוזי.

דין הבקשה להידחות, שכן המבקש לא הצביע על שאלה משפטית אשר יש בה כדי להצדיק עריכת דיון שלישי בעניינו. בית-משפט השלום קבע ממצאים עובדתיים על-יסוד הראיות הנסיבתיות שעמדו בפניו, ודחה את גרסתו של המבקש כבלתי-מהימנה. בית-משפט זה אינו נוטה להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הראשונה, ובוודאי שלא יעשה כן לאחר שאלו נבחנו על-ידי הערכאה השניה, בטרם הועלו לדיון בפניו.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.