פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1834/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
פנינה אדלר
נ ג ד
המשיבה:
הועדה המקומית לתכנון ובניה אופקים
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בבאר שבע בע"פ
7183/05 מיום 25.1.2006, שניתן על-ידי כבוד הנשיא י' פלפל, והשופטים נ' הנדל
ו-י' אלון
בשם המבקשת: בעצמה
החלטה
המבקשת הועמדה לדין בבית-משפט השלום בבאר שבע (ת.פ 1276/04) בגין עבירה של ביצוע עבודה הטעונה היתר ללא היתר, לפי סעיפים 145(א)(2), 204(א) ו-208(א) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק).
המבקשת הינה הבעלים הרשום בדירת המגורים הידועה כגוש 39566 חלקה 48 ברחוב יוסף קארו (אלנקווה) באופקים (להלן: הדירה). לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך בלתי ידוע ביצעה המבקשת ו/או היתה אחראית לביצוע עבודות הטעונות היתר בניה ללא היתר שכזה, הכוללות בניית תוספות בחזית אחורית והקדמית של הדירה (להלן: העבודות).
בתאריך 29.12.2004 הרשיע בית-משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופט ע' רוזין) את המבקשת על יסוד הודאתה בעבירה שיוחסה לה בכתב האישום וגזר עליה עונש של 1,500 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתו, חתימה על התחייבות בסך 10,000 ש"ח להימנע מעבירה לפי הוראות סעיפים 145, 204 ו-210 לחוק. כן חויבה המבקשת בהריסת ההרחבות בדירה, תוך דחיית כניסתו לתוקף של צו ההריסה שהוצא כנגד הדירה לתאריך 1.1.2006.
על פסק דינו של בית-משפט השלום ערערה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.
בית-המשפט המחוזי (כבוד הנשיא י' פלפל, והשופטים נ' הנדל ו-י' אלון) דחה את הערעור בקובעו, כי העונש שהוטל על המבקשת קל למדי ועל כן לא מצא מקום להתערב בהכרעת בית-משפט השלום. יחד-עם-זאת, דחה בית-המשפט המחוזי פעם נוספת את כניסתו לתוקף של צו ההריסה לתאריך 2.8.2006, וזאת על-מנת לאפשר למבקשת לקבל היתר בניה ולו בדיעבד.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה חוזרת וטוענת המבקשת, כי שגה בית-המשפט המחוזי בהכרעתו וזאת משום שהדירות בשכונתה של המבקשת נבנו באמצעות קבלנים אשר חרגו ממספר הדירות אשר הוקצה להם, דבר שיצר צפיפות רבה ותנאי חיים שהינם בלתי אפשריים למשפחה מרובת ילדים כמשפחת המבקשת. לטענת המבקשת, העירייה אינה מאפשרת לה לתקן את התב"ע המקומית, למרות הבטחה בעל-פה שאכן תאפשר זאת.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
עניינה של המבקשת כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך נקבע בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה). בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקשת לא הצביעה על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין וזאת נוכח העובדה שהמבקשת, על-אף כל טענותיה, בחרה לבצע את העבודות ללא היתר בניה בדין. הטענות השונות שהעלתה המבקשת, גם אם נכונות הן, אין בהן בכדי לשנות עובדה זו. העונש שנגזר על המבקשת הינו עונש קל ולא מצאתי מקום להתערב בו. לאור מצוקתה הגלויה של המבקשת ראוי לה, שתעשה מאמצים לקבלת היתר הבניה ולהיעזר בגורמים מקצועיים ומנוסים לשם כך.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, א' בניסן תשס"ו (30.3.2006).
ש
ו פ ט