רע"פ 1842/06 עמנואל ורטניק נ. מדינת ישראל/האוצר/רשות המיסים בישראל

1.בכתב-אישום שהוגש לבית-משפט השלום באשקלון כנגד המבקש וכנגד מי שהייתה בת זוגו, פורטו ארבעה אישומים אשר עסקו במעשים שביצעו השניים בין השנים 1996 עד 1999. נטען, כי במהלך עיסוקו של המבקש כרופא שיניים, הוא הגיש לפקיד השומה דו"חות כוזבים, בהם השמיט מהכנסותיו סכומים שהתקרבו לסכום של כ-500,000 ש"ח.

2.המחלוקת העיקרית בין הצדדים עסקה בגובה ההכנסות שהושמטו מהדו"חות, ולא בעצם ביצוען של העבירות. בית-המשפט קיבל לעניין זה את גרסת המבקש, וקבע כי הסכום שהושמט היה 201,110 ש"ח. בעקבות כך הורשע המערער בעבירות של ניהול ספרים כוזבים בכוונה להשתמט ממס, השמטת הכנסה מדו"ח, מרמה והסתרת מסמכים, עבירות לפי סעיפים 220(5), 220(4), 220(1) ו-216(6) לפקודת מס הכנסה. בהמשך, גזר בית-המשפט למבקש שנת מאסר, 9 חודשים מאסר על תנאי, וקנס בסך של 40,000 שקלים.

3.ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, ואשר כוון כנגד גזר-הדין, התקבל בחלקו, כאשר המאסר בפועל הועמד על תשעה חודשים בלבד. בית-המשפט עמד על חומרת העבירות אותן ביצע המבקש, התקופה הארוכה בה נמשכו, והסכומים הגבוהים שהושמטו מהדו"חות. יחד עם זאת, נקבע כי לאור העובדה שהמבקש נקט בצעדים להסדרת חובו, ולנוכח הסכמת המשיבה, יש להפחית מעונש המאסר שהושת עליו (עמ' 12 לפסק-הדין).

4.עתה עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור. נטען, כי הרקע לביצוען של העבירות היה המצב הכלכלי הקשה אליו נקלע, ואשר בגינו הוא אף החל בהליכי פשיטת רגל. כן נטען, כי בית-משפט קמא לא העניק משקל ראוי לכך שהמבקש הסדיר את חובו, דבר שהיה צריך להוביל – כך להשקפת המבקש – שיינתן לו לשאת בעונש המאסר בדרך של עבודות שירות. ועוד נטען, כי תוצאה זו מתיישבת עם מדיניותה של רשות המיסים, המתירה לנישומים אשר חובותיהם אינם עולים על רבע מליון ש"ח, להמיר את האישומים נגדם בכופר. לבסוף, נטען כי העונש שהושת על המבקש חמור עשרת מונים מהעונש שהושת על בת-זוגו, דבר כרוך בהפליה וסטייה מהעיקרון בדבר אחידות הענישה. הקלה בעונש התבקשה גם לאור מצבו הכלכלי של המבקש ולאור מצבם הבריאותי של הוריו.

5.דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור שמורה למקרים חריגים, בהם הבקשה מעוררת סוגיות משפטיות כלליות, בעלות חשיבות ציבורית או חוקתית החורגת מעניינם של הצדדים המתדיינים. לא כזו היא הבקשה הנוכחית, המסבה עצמה על גזר-הדין שהושת על המבקש. יתרה מכך, בית-משפט קמא הלך כברת-דרך ארוכה לקראת המבקש כאשר הפחית מתקופת המאסר שהוטלה עליו. באשר להפליה הנטענת, אציין, כי שותפתו של המבקש הורשעה בגין סיוע שהעניקה לו בביצוען של העבירות, וגם בשל כך לא יכול העונש שהושת עליה להקרין על העונש ההולם את המבקש. בית-משפט קמא עמד על כך, בקובעו כי "אין להשוות בין מעשי אשת המערער לבין מעשיו, הן ברובד האובייקטיבי והן ברובד הסובייקטיבי. מכאן, לא יהיה זה נכון להתייחס לעונש אשת המערער כאמת מידה לעונש שראוי להיגזר עליו" (עמ' 8 לפסק-הדין).

אשר על כן, הבקשה נדחית וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.