רע"פ 1890/08 טל יגרמן נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת.פ. 7701/03), המייחס לו 5 עבירות של ניכוי, בנסיבות מחמירות, מס תשומות מבלי שיש לו לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף) ביחד עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק זה.

לפי הנטען בכתב האישום, בשנים 2000-2001 ניכה המבקש בספרי העוסק המורשה על שם אביו, ברוך יגרמן, מס תשומות, שנבע מחשבוניות פיקטיביות (להלן: החשבוניות) שהוצאו על-ידי חברת "אנרליס" (להלן: אנרליס) בגין רכישת סולר, אשר כלל לא בוצעה. המבקש שילם לאנרליס עמלה בסך 4% עבור הוצאת החשבוניות הפיקטיביות, כאשר העמלה נכללת בסכומי החשבוניות. בעשותו כן, התחמק המבקש מתשלום מס בסך 982,948 ש"ח. כן נטען בכתב האישום, כי המבקש עשה את המעשים תוך כוונה להתחמק או להשתמט מתשלום מס בנסיבות מחמירות, לאור סכום המס שנוכה.

בית-משפט השלום (כבוד השופטת ד' שריזלי) הרשיע, ביום 11.3.07, את המבקש בעבירות שיוחסו לו וגזר עליו, ביום 15.7.07, 38 חודשי מאסר, מהם 24 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי והתנאי הוא, שהמבקש לא ישא עונש זה אלא אם יעבור, תוך שלוש שנים משחרורו ממאסרו עבירה לפי חוק מס ערך מוסף שהיא פשע או עוון וכן קנס בסך 150,000 ש"ח או 20 חודשי מאסר תמורתו.

על הכרעת הדין וגזר-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 71538/07). על גזר-הדין בלבד ערערה המשיבה אף היא לבית-המשפט המחוזי (ע"פ 71561/07).

בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר, סגן-הנשיא ז' המר והשופט ש' שוחט) דחה, ביום 20.2.08, את ערעור המבקש הן על הכרעת הדין והן על גזר-הדין וקיבל את ערעור המשיבה, כך שתקופת המאסר בפועל תועמד על 30 חודשים (במקום 24 חודשים); הקנס יועמד על 300,000 ש"ח או 20 חודשי מאסר תמורתו (במקום 150,000 ש"ח) ותקופת המאסר על תנאי תישאר בעינה. כן נקבע, כי תקופת המאסר בפועל תרוצה במצטבר לכל עונש מאסר אחר.

על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הגיש המבקש לבית-משפט זה בקשת רשות ערעור, במסגרתה הגיש בקשה לעיכוב ביצוע עונשו. זו הבקשה המונחת כעת לפניי.

טוען בא-כוח המבקש, כי המבקש אינו מסוכן לציבור וכי תקופת המאסר שנגזרה עליו, הגם שהיא ארוכה ביותר ביחס לעבירות בהן הורשה, הינה קצרה מבחינה זו שהיא מסכנת את יכולתו לממש באופן אפקטיבי את הסיכוי ליהנות מתוצאות קבלת בקשתו וכתוצאה מכך מתוצאות בקשת רשות הערעור שהגיש. עוד טוען הוא, כי המשמעות של קבלת טיעוני המבקש, לפיהם לכל היותר ניתן היה להרשיעו בעבירה לפי סעיף 117(א) לחוק מס ערך מוסף היא, כי העונש שיושת עליו בסופו של יום, כמקובל בעבירות מעין אלה, לא יכלול מרכיב של מאסר בפועל שירוצה מאחורי סורג ובריח.

לעומתו, מתנגד בא-כוח המשיבה לבקשה לעיכוב ביצוע וטוען, בין היתר, כי הכלל הוא, שיש לרצות את העונש מייד לאחר מתן גזר-הדין ובמקרה דנן, עניינו של המבקש אינו מצדיק את עיכוב ביצוע עונשו.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בפסקי-הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין להידחות.

על פי ההלכה הנוהגת, מועד ביצועו של עונש מאסר הוא מייד עם מתן גזר-הדין (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (2) 241 (להלן: פרשת

שוורץ ); רע"פ 2226/02 מעייני רפאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.6.02)). האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של עונש המאסר יסודו בצורך שלא תיפגע אפקטיביות הענישה הפלילית ובצורך בהגברת אמון הציבור במערכת אכיפת החוק. עמד על כך בית משפט זה בפרשת

שוורץ בציינו, כי:

"עיכוב ביצוע גזר-הדין עלול לגרום לכך שיעבור פרק זמן ממושך בין מועד גזירת הדין לבין מועד ריצוי העונש, ובמהלכו יימצא אדם שהורשע בדין חופשי להלך בין הבריות. בכך יש כדי לפגוע באפקטיביות של הענישה הפלילית, "שכן ככל שמתרחק והולך הזמן מאז שבוצעה או נתגלתה עבירה פלונית ועד שהעבריין הורשע בה, מתמעט גם כוח השפעתו המרתיע של העונש, שהלה נתחייב בו, על אחרים העלולים להיות עבריינים כמותו" ( שם , בעמ' 268).

במקרה שבפניי, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר סיכויי בקשת רשות הערעור, לא שוכנעתי, כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים העשויים להצדיק עיכוב ביצועו של עונש המאסר, וזאת לאור חומרת המעשים בהם הורשע המבקש; סכום מס התשומות שנוכה בסך של 1,000,000 ש"ח וכן אורכה של תקופת המאסר שהושתה עליו, אשר עומדת על 30 חודשי מאסר בפועל.

מטעמים אלה החלטתי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין.

הבקשה נדחית.

לאור העובדה, שחג הפסח נמצא בפתח, אני מחליט בזה, כי על המבקש להתייצב ביום 1.5.08 במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.