רע"פ 1937/98 שמשון מלינקר נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית משפט השלום בנצרת (ת.פ. 2208/96) בעבירות של התפרצות לדירה (עבירה לפי סעיף 406(א) לחוק העונשין, התשל"ז1977- (להלן: החוק)), וגניבה (עבירה לפי סעיף 348 לחוק). הוא ביקש לצרף שני תיקים פליליים שהיו תלויים ועומדים נגדו, והורשע בהם לפי הודאתו: ת.פ. 377/97 ות.פ.2212/97, שעניינם עבירות לפי סעיף 379 ו348-(א) לחוק. על המבקש נגזרו שש שנות מאסר מתוכן ארבע וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים בתנאי שלא יעבור בפרק זמן זה את העבירות בהן הורשע, ועבירות רכוש. כמו כן, בית המשפט השלום הורה על הפעלת שלוש תקופות מאסר על תנאי שהוטלו על המבקש בהרשעות קודמות בחופף לתקופת המאסר בת ארבע וחצי השנים.

2.המבקש עירער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בנצרת (ע.פ. 746/97). בית המשפט דחה את הערעור, בקובעו, כי העונש שהוטל על המבקש אינו חמור בנסיבות הענין, וכי הוא מסוכן לציבור. בית המשפט קבע, כי בית משפט השלום הקל עם המבקש, בצוותו על הפעלת המאסרים על תנאי כחופפים לעונש שהוטל לתיק המקורי.

3.המבקש הגיש ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי בנצרת (ע.פ. 353/98). הערעור נדחה על הסף, בהיותו זהה לערעור הפלילי 746/97.

4.המבקש פנה לבית משפט זה בערעור. ההליך המתאים הוא בקשת רשות ערעור, וכך תידון. המבקש פונה בבקשה להקל בעונשו.

5.דין הבקשה לרשות ערעור להדחות. הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה, בשבתו בדין כערכאה שלישית, לא ידון אלא כאשר הבקשה מעלה סוגיות בעלות חשיבות ציבורית, חוקתית או משפטית מיוחדת (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123). סוגיה ממין זה אינה מתעוררת בבקשה שבפני. מקל וחומר שכך הם פני הדברים כאשר כל עניינה של הבקשה הוא בחומרת העונש שנגזר על המבקש. הדין הוא, כי טענות באשר לחומרת העונש לא יישמעו בערעור שני אלא במקרים מיוחדים (ראו: רע"פ 1282/98 פרץ סלומון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). הבקשה שבפני אינה מצביעה על קיומן של נסיבות מיוחדות, ולפיכך דינה להדחות.

הבקשה נדחית.